קטגוריה: עזה

הפרדיגמה של תיקו אסטרטגי, התאפשרה כיוון שהאיום היה מוגבל. הנזק מרקטות לא עלה על יכולתה של ישראל לצמוח כלכלית.
ישראל חייבת לחזור לשולחן התכנון ולחשוב על המשמעויות לקראת העשור הקרוב. זה מהלך לאומי שמחייב את ממשלת ישראל לעסוק בו.

ישראל צריכה להיערך להתפרצות קורונה ברצועה, כיוון יהיה צורך בסיוע לוגיסטי מורכב, האחריות תיפול על כתפיה.
יחד עם זאת משבר כזה יכול להיות גם הזמנות לעיצוב אסטרטגי של הרצועה.

סבב ההסלמה האחרון מלמד ששינוי מדיני שלא מטפל בבעיות אסטרטגיות מוקדם וללא מדיניות ברורה, מוצא את עצמו במציאות אסטרטגית מורכבת יותר בו לפרוקסי האיראני ברצועה יש מעמד חשוב, גם בעינינו וגם עבור חמאס.
חוסר הטיפול בבעיות הביא לכך שאנחנו מקבלים את איראן אפילו ברצועת עזה, כולל פרויקט דיוק הטילים שלה, תוך שחופש הפעולה שלנו מוגבל מאוד.

האסטרטגיה של ישראל הגיעה במבוי סתום מזה שנתיים, גם בגלל שהבעיה מסובכת ואין לה פתרונות פשוטים. אבל גם בגלל שמדיניות ממשלת ישראל כשלה ביצירת חלופות וחופש פעולה, ולמעשה עושה ההיפך, מרחיבה את מרחב התמרון של חמאס.
ברכות לג'יהאד

יד שמאל (הימנית) מנסה להגיע להסדרה ובודאי לא להסלים את הגזרה בשבוע לפני הבחירות, אז יד ימין (הימינה) עושה שרירים על פארש.
בדרך הפקנו סרטון "הקרב על הגופה"

מדיניות ישראל מניחה שניתן יהיה להגיע עם חמאס להסדרה שתוכל להיות יציבה לשנים. ההנחה הזאת עומדת למבחן המציאות מזה שנתיים. בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים. לדעתי, זה מטיל בספק את ההנחה הישראלית שחמאס באמת מעוניין בהסדרה. אולי חמאס מעוניין רק בכמעט הסדרה יציבה?

48 השעות האחרונות הם לא הצלחה מסחררת או כשלון מפואר.
העיסוק האובססיבי באיראן בטווח הקצר, וחוסר הטיפול בבעיות האחרות הביא לכך שאנחנו מקבלים את איראן אפילו ברצועת עזה, כולל פרויקט דיוק הטילים שלה, ללא יכולת פעולה אמיתית כנגד זה ואת כל הבעיות שהקפאנו מופשרות בו זמנית.

במקום להעריך מה יקרה למרות שלא ניתן לדעת יש כמה דברים שאפשר לומר:
הסוגיה המשפטית, המנוח, בלבולי הרתעה, ביטול יום העבודה בת"א, וכיפת ברזל

מלחמה בעזה – במחשבה תחילה
=======
כדאי להודות, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה כוללת מול חמאס שתביא לכיבוש הרצועה ושליטה של צה"ל עליה למשך שנים. זה יביא לצהלות שמחה בטהראן שיישמעו עד ירושלים. במקום להתרברב לשווא, עדיף שממשלת ישראל תעסוק בדיונים אסטרטגיים על בחירת חלופה רעה מתוך אלו שניתן, ולא על חלופה נוראה מאלו שעל העץ.

לסיכום, הסוגיה העיקרית היא היעדר דיון על חלופות מדיניות. אפילו בתוך ממשלת נתניהו ניסה ישראל כ"ץ להציע הצעות כלשהן אבל דיון אמיתי בנושא לא התקיים.
'צוק איתן' לא היה הצלחה או כשלון, המדיניות של ישראל היתה קפאון מוחלט. 10 שנים מספיקות כדי להתרשם מזה.