אסטרטגיית הפצץ וקווה לסיום – 300 חמאסניקים ביום

השבוע פרסם אחד מבודדי הכתבים הצבאיים הרציניים פרטים על תכניותיו של הרמטכ"ל אביב כוכבי למלחמה בעזה. הנחת העבודה של צה"ל היא שאפשר לעשות את אותו דבר, אבל הפעם להשיג תוצאה שונה. במילותיו של לב-רם "ניתן יהיה להשיג הכרעה ברורה וניצחון מול חמאס בעימות הבא, גם כאשר כיבוש הרצועה, השתלטות מחודשת עליה או מיטוט שלטון החמאס אינם נמצאים בשלב זה על מגרש הדיונים". במילותי שלי להפציץ ולקוות לסיום.

הרעיון המבצעי לקוח מעולם התעשייה וניהול – הרמטכ"ל הנחה את הצבא להרוג 300 פעילי טרור ליממה, ביממות הראשונות של המבצע. אני באמת משוכנע שאם צה"ל יהרוג מאות פעילי טרור בכל יום לחימה, ע"י הפצצות מהאוויר, זה יוביל לסיום מהיר של המבצע, כיוון שהאויב לא מסוגל לעמוד באבדן כזה. רק שאני מטיל ספק בזה, שניתן לעשות את זה גם אם הרמטכ"ל נתן הנחייה. מבצע "עופרת יצוקה" נפתח במטס הפתעה שנקרא "עופות דורסים" שבו נהרגו 270 שוטרים של חמאס, מתוך 900 בסה"כ לאורך כל המבצע, מרביתם היו באותו מקום. חה"א הטיל כדי להשיג את התוצאה הזאת 5400 פצצות במהלך המבצע. קרי, לאחר מטס הפתיחה יותר מ-5000 פצצות הרגו כ-600 אנשי טרור. במבצע 'עמוד ענן' הוטל 1500 פצצות שהרגו 150 אנשי חמאס. ב'צוק איתן' חה"א תקף 5262 מטרות ונורו כ-80,000 פגזים כדי להרוג 700-1000 אנשי טרור. במלחמה יש לרוב 2 בעיות משונות – הראשונה והחשובה, שהאויב לא נוטה לשתף פעולה ורוצה להצליח, בשונה מהתרגילים של צה"ל שבהם האויב רוצה לתרגל את צה"ל. השניה והחשובה יותר, שהדרג המדיני מגיע למלחמה, ולא נותן לצבא לשחק בה כרצונו. במקרה הנוכחי הבעיה היא שחמאס לא נוטה לשתף פעולה עם התכניות של צה"ל ומשתדל לא להגיע למקומות בהם נופלות הפצצות.

אפשר לבוא ולטעון, מה הוא כבר מבין. זאת טענה לגיטימית, איני בקיא ביכולות של צה"ל לגבי רצועת עזה, ולכן מרשה לעצמי לכתוב על זה בחופשיות. אני מטיל ספק שאותה אסטרטגיה יכולה להביא להישגים כל כך שונים, אחרי שניסינו אותה שוב ושוב ושוב. מה גם שלא הצהרנו על כך שנכשלנו בפעמים קודמות, הרי כל המבצעים הקודמים הסתיימו בהצלחה מסחררת, זה מה שטענו ראש הממשלה, הרמטכ"ל וראש אמ"ן (תבדקו מי היה ראש אמ"ן ב'צוק איתן').

הסוגיה השניה שאני רוצה להעלות זה פולחן המטען. כאשר מספרים כלליים מהווים יעד להישג מבצעי, זה לוקח את צה"ל להיות צבא להנדסת ניהול. נכון שיעד של 300 הרוגים ליום לצד השני, זה יעד תפוקתי שזה חידוש מרענן, בצבא שהיעדים שלו בעשור האחרון היו של תשומות – היקף המטרות אותו רוצים לתקוף ביום. אבל מספרים, כיעד להישג מבצעי, משקפים את אחת הבעיות העיקריות של צה"ל המודרני. חוסר בחשיבה מבצעית, וניסיון לפגוע ביחידות של האויב. הרעיון הראשוני לקוח מתר"ש 'אסופה' של אהוד ברק. צה"ל ניתח את הבעיה המבצעית ברמת הגולן, השריון הסורי, ופיתח יכולת המונית להשמיד טנקים שיגיעו בגלים. רק שלא כל רעיון אפשר לשכפל. טנקים חשופים וכדי להשפיע על שדה הקרב, חייבים להגיע לחזית. לעומת זאת, חמאס בעזה לא כזה. מכאן שאין הגיון מבצעי מאחורי תפיסה שטוענת שניתן יהיה להרוג פעילי טרור בסיטונות. אפשר לראות את טענתי בדיווחים הקבועים של צה"ל ממבצעים אחרונים – הנה דוגמאות אחרי שבוע של מבצע ב'צוק איתן' צה"ל דיווח שתקף 700 משגרים מוטמנים (!). אני לא מאמין שזה מה שנתקף אחרי שבוע ובכל זאת חמאס ירה בהיקפים כאלו. זאת אומרת צה"ל תקף 700 מטרות בהחלט, אבל לא כולן היו באמת משגרים. או דיווח אחר, לפיו מתחילת התמרון צה"ל תקף 150 יעדי טרור (תוך יממה). אם ככה למה לא תקפתם אותם לפני התמרון, והרי אנחנו רואים בתוצאות שזה לא מביא תוצאה אפקטיבית.

צלב דתי של פולחן המטען / ויקיפדיה

בכל פעם שאני רואה מספרים שמהווים יעד מבצעי אני משפשף את עיני ונזכר בפולחן המטען. פולחן המטען זה פולחן דתי, כאשר חברות שבטיות נפגשות עם תרבות מתקדמת טכנולוגית, ואז מתפתחים טקסים דתיים שמבקשים להשיג את היכולות האלה. בזמן מלחמת העולם השניה הצניחו האמריקאים מטענים לקראת פלישת הכוחות שלהם לאיים באוקינוס הפאסיפי, כתוצאה מכך התפתחו באיים אלו טקסים דתיים שמבקשים שה"מן" ימשיך להיות מוצנח.

מספרים זה לא הכל, ואני מזכיר שבעיות לא נפתרות בפקודה. (תמונת הפוסט כרזת הסרט 300)

לקריאה על החלופות האסטרטגיות מול עזה:

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.