אסטרטגיה

בעוד העיסוק הוא בביטול (או יותר נכון יציאתה של ארה"ב) הסכם הגרעין עם איראן, סוגיות בעלות משמעות רבה לא פחות מוכרעות, כאשר ארה"ב (וגם ישראל) אינן רלבנטיות לשיחה.כאשר עוסקים רק בפוליטיקה פנימית, המציאות מתנפצת בחלון.

תקציר הפרקים הקודמים: צפון קוריאה חתמה פעמיים על הסכם עם ארה״ב, ב-94 ו-2007. ב-94 ההסכם עסק בעצירת ההתקדמות של פרויקט

אחת לפרק זמן מתבטא בכיר ישראלי כזה או אחר על מה נעשה ללבנון במקרה של מלחמה. 20, 100, 300, וכמה

השאלה היא של מי האינטרס חזק יותר, של ישראל להמשיך לתקוף (כדי להרגיש שהיא פועלת נגד ההתבססות האיראנית, למרות שזאת מתגברת), או של הסורים והאיראנים להפסיק את התקיפות והפגיעה בריבונות הסורית.הערכה שלי שלאורך זמן האינטרס הסורי-איראני חזק יותר, כל עוד ישראל לא מוכנה להילחם מלחמה רחבה כדי להניע הסדר.

האסטרטגיה הישראלית לגבי סוריה הסתיימה בכשלון, שכן המציאות המתהווה בזירה הצפונית רעה לישראל