פרק ב: איך באות דיקטטורות לעולם?

רבים חושבים על רגע מכונן כמו ה-11 בספטמבר 1973, שבו הופצץ ארמון הנשיאות בסנטיאגו ע"י מטוסים והדמוקרטיה הצ'יליאנית נפחה את חייה, להפיכה צבאית של אוגוסטו פינושה.
אבל רק 30% מהמשטרים האוטוקרטים שכוננו אחרי מלחמת העולם השניה החליפו דמוקרטיות, מתוכם כמעט ב-1/3 מהמקרים היתה זאת "הפיכה פנימית", קרי דמוקרטיות שבוטלו בגלל מהלכים שביצעו משטרים שנבחרו בדרך דמוקרטית (אף אחד מהמקרים הוא לא של בית משפט אלא של פוליטיקאים נבחרים, תעשו פרצוף מופתע). הדוגמא הצ'יליאנית, הפיכה צבאית שהחליפה דמוקרטיה, מהווה רק 20% מהיווסדן של דיקטטורות אחרי מלחמת העולם ה-2.

רוב הדיקטטורות באו לעולם אחרי שהחליפו דיקטטורה קודמת, כמו המהפכה העממית באיראן שהביאה לבריחתו של השאה ב-1979, ובעקבותיה נוסדה דיקטטורה חדשה תחת האייתוללה חומייני, או כמו עלייתו לשלטון של לורן קבילה בזאיר, במקומו של מובוטו ססקו, שנמלט מהמדינה במהלך המלחמה מול רואנדה. רואנדה פתחה במלחמה בשלהי 1996 אחרי שמשטרו של ססקו הכריז על עונש מוות כנגד בני הטוטסי שיימצאו בשטח זאיר, אחרי שנים של תמיכה בבני ההוטו. קבילה ניצל את קשריו עם שלטונות רואנדה והכריז על עצמו נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כן, לא כל מה שנקרא דמוקרטיה הוא באמת דמוקרטיה. קבילה נרצח ע"י אחד משומרי ראשו ב-2001 וכעבור מספר ימים הוכרז שבנו, ג'וזף קבילה, יחליף אותו.
ג'וזף קבילה נבחר כנשיא ע"י הפרלמנט שהיה מורכב מידידי אביו ופעל לסיום מלחמת האזרחים שפרצה בהמשך למלחמה עם רואנדה. במסגרת ההסכם לסיום המלחמה כוננה חוקה חדשה והוכרזו בחירות חופשיות לנשיאות. קבילה זכה בהן פעמיים למרות חששות לזיופים ואלימות שפרצה כנגדו. אחרי שנבחר בפעם השלישית ב-2016, בניגוד לחוקה שהתירה 2 כהונות בלבד, פרצו מהומות שהביאו להכרזה על בחירות מיוחדות. אלו נדחו ע"י קבילה מספר פעמים ולבסוף נערכו ב-30 בדצמבר 2018. ניצח בהן פליקס צ'יסקדי , שהביס את מתחריו כולל אלו שנתמכו ע"י קבילה.
42% מהדיקטטורות שנולדו בין השנים 1946-2010 באו לעולם בנסיבות דומות, כאשר קבוצה פנימית החליפה דיקטטורה מכהנת.

יש 6 דרכים להגעת דיקטטורה לעולם:
– הפיכה צבאית: קבוצת קצינים שלוקחת ברגע הנתון את הגה השלטון מממשלה דמוקרטית (כמו פינושה בצ'ילה) או מדיקטטור קודם.
45% מהדיקטטורות מאז מלחמת העולם נוסדו בדרך זו. (המספר כולל גם דיקטטורות שהחליפו דיקטטורה,
כמו במצרים שם הקצינים החופשיים אילצו את המלך פארוק ב-1952 לוותר על כיסאו והיגלו אותו לאיטליה. (אגב, בנו התינוק הוכתר במקומו, עד לביטול הממלכה והכרזה רשמית על מצרים כרפובליקה ב-1953). שושלת הקצינים ששלטה במצרים מאז כללה 4 נשיאים: מוחמד נאג'יב שהודח ע"י נאצר, גמאל עבד אל נאצר; אנואר סאדאת; וחוסני מובארק. את מובארק שהודח בהפיכת המונים החליף מוחמד מורסי, שנבחר בבחירות חופשיות, רק כדי להיות מודע בהפיכה צבאית נוספת ע"י עבד אל פתאח אל סיסי, שהתחילה שושלת דיקטטורית חדשה.

– מורדים שבאמצעות מחאה אלימה מחליפים תופסים את השלטון (אחרי מלחמת אזרחים כוללת או מוגבלת) מהווים 14% מהדיקטטורות שנולדו.
עד לסיום הקולוניאליזם זה היה דרך נפוצה לגירוש השלטון הקולוניאליסטי: באלג'יריה ה-FLN פתחו במלחמת גרילה נגד הצרפתים עד לעזיבתה את אלג'יריה כולל יותר ממיליון מתיישבים צרפתים. אחמד בן בלה מונה לנשיא הראשון ב-1962 והודח ע"י שר ההגנה שלו כעבור 3 שנים, בומדיין. שלטונו של בומדיין החזיק כ-25 שנים, עד שפרצה מלחמת אזרחים, אחרי בחירות דמוקרטיות בהן זכתה מפלגה איסלאמית והצבא מנע ממנה לתפוס את השלטון. גם בויאטנם הוויטקונג נלחמו לעצמאותה כנגד צרפת וארה"ב, ואילו במוזמביק ואנגולה נלחמו המקומיים נגד פורטוגל, גם ישראל נוסדה בדרך דומה, רק שכאן הקבוצות החמושות קופלו לתוך הצבא, והוקמה דמוקרטיה.
דוגמא לכך שקבוצות של מורדים פתחו במלחמה נגד דיקטטורה מכהנת ניתן למצוא במלחמת האזרחים של ניקרגואה שם החזית הסנדיניסטית לשחרור לאומי (FSLN – Frente Sandinista de Liberación Nacional), פתחה ב-1978 במלחמה נגד הדיקטטור המכהן אנסטסיו סומוסה דביילה (שהיה השלישי בשושלת סומוסה שהחלה ב-1936 עם נסיגת ארה"ב). הסנדיניסטים השתלטו על עיר הבירה, מנגואה, וסומוסה הורה לחיל האוויר להפציץ אותם ללא רחם. העיר נהרסה כמעט לחלוטין. ביולי 1979 הוא נכנע ועזב את ניקרגואה. הסנדיסטים הקימו ממשלה שמאלית, הלאימו קרקעות ורכוש, מה שחולל משבר כלכלי חריף. ארה"ב שרצתה למנוע הקמתה של מדינה קומוניסטית נוספת באמריקה (מלבד קובה) מימנה קבוצות מורדים שנקראו קונטראס (לימים יתברר שישראל היתה שותפה למהלך במה שקרוי פרשת איראן-קונטראס). ב-1990 הסתיימה המהפכה הסנדיניסטית כאשר דניאל אורטגה הנשיא המכהן קיבל את ההפסד בבחירות והעביר את השלטון.
גם בצ'אד הוחלפה דיקטטורה אחת באחרת כאשר אידריס דבי החליף ב-1990 את הנשיא המכהן היסנה הברה. דבי שהיה יועץ צבאי מיוחד של הברה, הואשם על ידו בניסיון מרידה, מה שהוביל לבריחתו מצ'אד, ולכינונה של "תנועת ההצלה הפטריוטית". שנה לאחר כוחותיו הוציאו מתקפה כנגד הנשיא והוא מונה לנשיא זמני במקומו ובהמשך המינוי הפך לקבוע.

– כיבוש זר או כפייה של חיצונית של שלטון חדש. בחלק מהמקרים המשטר שיכונן כתוצאה מכך יהיה דמוקרטיה (גרמניה המערבית, יפן).
מהווה 16% מהמקרים. חלקם אחרי ששלטון קולוניאלי העביר את ההגה לידי אוטוקרט, כפי שהבריטים העבירו את המפתחות להקמת הממלכות ההאשמית העיראקית והירדנית. פייסל בנו של חוסיין בן עלי בעיראק, ועבדאללה בנו השני ירדן. קבוצה נוספת של מדינות היו בגוש הסובייטי, שבו ברה"מ הציבה מפלגות קומוניסטיות ומנהיגים שישרתו את רצונה של מוסקבה. כך באה לעולם שושלת קים בצפון קוריאה, שהוקמה גם היא ע"י ברית המועצות מיד לאחר מלחמת העולם השניה.
כיבוש צבאי והצבת שלטון חדש קרתה מספר פעמים – ארה"ב באפגניסטן ועיראק; הפלישה של טנזניה לאוגנדה ב-1979, שהביאה לבריחתו של אידי אמין, ובסופה מונה יוסוף לול כנשיא זמני שלא החזיק מעמד ואוגנדה נקלעה למלחמת אזרחים.
לעומת זאת קולוניאליזם כמעט נעלם מהעולם, וגם הכיבוש הסובייטי צומצם (אם כי יש חזרה מסויימת שלו) כך שהתופעה פחתה במידה ניכרת בעשורים האחרונים.

לורן גבאגבו / ויקיפדיה

– עלייה של מתחרה פופולרי שמביאה את המנהיג המכהן להעביר את הגה השלטון לידיו או לידי שליט נייטרלי, מובילה במרבית המקרים לבחירות ודמוקרטיה, אבל לעיתים נדירות יותר לדיקטטורה חדשה. 5% מהדיקטטורות נוצרו בדרך זו.
דוגמא למקרה כזה היא לורן גבאגבו (Laurent Gbagbo) בחוף השנהב. חוף השנהב עברה לבחירות סמי תחרותיות וב-1990 התקיימו בחירות לנשיאות והותר למספר מועמדים לרוץ. גבאגבו התמודד בהן נגד הופואה-בואני, אבל זכה לפחות מחמישית מהקולות. הוא ואנשי מפלגתו, ה"חזית העממית של חוף השנהב" (Ivorian Popular Front, או FPI), זכו למספר מקומות בפרלמנט, מה שהיווה הישג היסטורי לאופוזיציה. ב-1992 הוא הואשם בהסתה ונשלח למאסר של שנתיים. הופואה-בואני נפטר ואת מקומו החליף שר האוצר שלו, בדייה. גבאגבו ומפלגתו החרימו את הבחירות לנשיאות שהתקיימו מיד לאחר מכן, אבל הוא זכה שוב במקומו בפרלמנט. ב-1999 היתה הפיכה ורוברט גאי (גנרל בדימוס) תפס את הנשיאות וערך מיד בחירות, בהן לא התיר התמודדות של הנשיא היוצא בדייה וגבאגבו היה היחיד שהורשה להתמודד מולו. גאי ניצח בבחירות, אבל בעקבות החשש לזיופים פרצו מהומות, והוא ברח מהמדינה. גבאגבו הכריז על עצמו כנשיא.
אחרי בחירתו פרצה בחוף השנהב מלחמת אזרחים. גבאגבו עצמו הפסיד בבחירות ב-2010, אך טען לזיופים כדי לזייף את התוצאות שלהן, ובסוף הוכרז כמנצח עם 51% מהקולות. הוא נעצר ב-2012 ע"י כוחות של יריבו הפוליטי והסוגר לידי משטרת האו"ם. משפטו בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נפתח ב-2016.
באותו אופן הסתיימה שושלת דובלייה בהאיטי ב-1986, במה שהוביל לכתיבת חוקה חדשה ועריכתן של בחירות כעבור שנה. הבחירות הופסקו בעקבות מהומות וירי של אנשי צבא באזרחים ונערכו שוב רק כעבור 3 שנים. ניצח בהן אריסטיד ברוב גדול אבל הפרלמנט דחה את מינוי, מה שהוביל להפיכה צבאית ועזיבתו את המדינה. רק אחרי חרם עולמי, הוא חזר להאיטי.

ויניצ'יו סרזו / ויקיפדיה

– החלטה של האליטה המכהנת לעשות שינויים בהנהגה כדי להוסיף לשלטון קבוצות נוספות או כדי להתמודד עם מחאות כנגד השלטון. בדרך זו נוצרו 5% נוספים של הדיקטטורות.
בגווטמאלה היה מעבר ממשטר צבאי ישיר לעקיף באמצע שנות ה-80. הצבא אפשר בחירות תחרותיות ב-1985, אבל מנע מגורמי שמאל פופולריים להתחרות בהן. הצבא שמר לעצמו זכות וטו והשפעה על החלטות מדיניות מובילות כתנאי לכך שהוא אפשר בחירות. ויניצ'יו סרזו, הנשיא שנבחר סיפר לימים שהוא החזיק לא יותר מ-30% מהכוח, ולא שלט בפועל על הכוחות המזויינים. גואטמלה השתפרה במדד הדמוקרטי והיא כיום מדורגת בין משטר היברידי לדמוקרטיה פגומה.
גם התפרקות יוגוסלביה מהווה דוגמא כזאת. סלובודאן מילושביץ' היה הנשיא של סרביה במסגרת הפדרציה של יוגוסלביה הפך לנשיא של סרביה-מונטנגרו גם אחרי הפירוק, בעזרת קואליציה שונה מזו שהיתה קודם לפירוק.

– קבוצות שנבחרו באופן דמוקרטי מנהיגות מהלכים שמגבילים ומרסנים בהדרגה את התחרות הדמוקרטית החופשית באופן שמונע מהן את היכולת ליטול את השלטון מחדש.
15% מהדיקטטורות נולדו בדרך כזאת. מאז תום המלחמה הקרה שיעור המקרים בעלייה. צ'אבס בוונצואלה, פוג'ימורי בפרו, פוטין וארדואן ובשנים האחרונות גם אורבאן בהונגריה ובפולין.
בתור דוגמא חדשה אביא את זמביה, שבה מפלגת העצמאות המאוחדת – United National Independence Party UNIP -עשתה שימוש בשיטות הקלאסיות ליצירת אוטוקרטיזציה של דמוקרטיה. המפלגה והעומד בראשה, קנת' קאונדה, זכו בבחירות הוגנות וחופשיות בשנת 1964, בקבלת העצמאות מהבריטים. התמיכה הציבורית במפלגה היתה גבוהה. המפלגה ניצלה את כוחה הרב והתמיכה לה זכתה, כדי להפעיל אלימות ודיכוי כנגד מפלגות האופוזיציה, על מנת להבטיח זכיה בבחירות של 1967. השלטון של UNIP נמשך עד 1991, בעזרת מניעת יכולת של יריבים לרוץ בבחירות, הגבלת חופש הביטוי שלהם ומגבלות נוספות כאלה ואחרות.
לאחר הבחירות ב-1964 קאונדה מינה לבד את אנשי המפלגה שיהיו שותפים לממשלתו ויעצבו את המדיניות. בבחירות 1967, התקיימו בתוך המפלגה בחירות פנימיות לקביעת ראשי המפלגה, מה שיצר מתחים ומגבלות על קווי התפר האתניים. זה הוביל אותו לעשות הערכה מחדש, לבטל את המינויים ולהחזיר את כוחו למינוי השותפים לקבלת ההחלטות השלטוניות.
זמביה חזרה לקיים בחירות חופשיות ובתחילת שנות ה-2000 הבחירות שנערכו בה היו חופשיות ללא זיופים משמעותיים לפי האו"ם. בעשור האחרון יש הידרדרות בדמוקרטיה הזמבית מחדש, והיום היא אינה דמוקרטיה.

דיקטטורה לא יכולה להגיע לעולם בעזרת אדם יחיד, נדרשת קבוצה של אנשים כדי שיהיה לה כוח מספיק כדי לכונן דיקטטורה ולמשול על אזרחים. מחצית מהדיקטטורות כוננו בעזרת קבוצה של אנשי צבא. 40% ע"י מפלגות. יש מספר מקרים ספור שבהן זה היה משולב בין גורמי צבא למפלגה. ב-18% מהמקרים הכוח הועבר לאדם יחיד, בדרך כלל מלך, ע"י גורם חיצוני.
בפרק הבא אדבר על הקשיים שיש לדיקטטורה מתהווה לבסס את השלטון כדי להבטיח שרידות.

Haber Steven, Authoritarian Government in The Oxford handbook of Political Economy, 2006
Frantz, E. and Kendall-Taylor, A., 2014. A dictator’s toolkit: Understanding how co-optation affects repression in autocracies. Journal of Peace Research51(3), pp.332-346.
Marinov, N. and Goemans, H., 2014. Coups and democracy. British Journal of Political Science44(4), pp.799-825.
Molteno, R., 1974. Cleavage and conflict in Zambian politics. Politics in Zambia15, p.62.
Tordoff, W. and Molteno, R.V., 1974. Politics in Zambia (Vol. 15). Manchester University Press.
Engelbert, P., 2003. Mali-Recent History. in.: Africa South of the Sahara.//(2004).
Schirmer, J.G., 1998. Prospects for Compliance: The Guatemalan Military and the Peace Accords. David Rockefeller Center for Latin American Studies.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.