דיסוננס קוגניטיבי – כת טראמפ

"We are capable of believing things which we know to be untrue, and then, when we are finally proved wrong, impudently twisting the facts so as to show that we were right. Intellectually, it is possible to carry on this process for an indefinite time: The only check on it is that sooner or later a false belief bumps up against solid reality, usually on a battlefield" George Orwell 1946

אפתח בהתנצלות, זה יכול להיראות כזלזול או כגנאי לכנות אנשים "כת". לא זאת כוונתי. לפני מספר שנים הייתי בחוג בית בו סיפרה אחת מנשותיו של גואל רצון, צעירה מקיבוץ געש (או שפיים אני לא בטוח) את הסיפור האישי שלה. כיצד נקלעה לכת, איך היו החיים בתוך הכת ואיך זה קשה לעזוב. במהלך הסיפור שלה, לרגע לא זלזלתי בה, הסיפור שלה נוגע ללב, בגלל שהוא יכול לקרות לכל אחד ואחת. רובנו יכולים להיסחף להערצה של אדם כריזמטי, תנאי הכרחי לכת הוא שיהיה לה מנהיג. תהליך ההתחזקות והאמונה של הכת הוא הדרגתי, ולא ברגע אחד. הדיסוננס הקוגינטיבי פועל לאט. את הצפרדע צריך לבשל מעלה מעלה. איני מנסה להשוות את "כת" טראמפ למצב שלה, הסיטואציה אחרת לחלוטין. אבל למרות ההתנצלויות, הסימפטומים הם פשוט הקלאסיקה של סיפור מריאן קיך. אחד לאחד. כיוון שכתבתי על זה כבר, אזכיר בקצרה, כדי שאוכל לגוון בדוגמאות חדשות.

באמצע שנות ה-50 עקבו, פסיכולוג חברתי צעיר בשם ליאון פסטינגר ושני עוזרים, אחרי כת שמנהיגתם הצהירה שהעולם יסתיים ב-21 בדצמבר 1954. את המנהיגה הם כינו במחקר מריאן קיך. היא הבטיחה למאמינים שהם יאספו ע"י צלחת מעופפת שתיקח אותם למקום בטוח בחצות של ה-20 בדצמבר. רבים מהמאמינים עזבו את עבודתם, מכרו את ביתם ושחררו את החסכונות שלהם בציפיה לסוף. מי צריך את הכסף בחלל החיצון?
חלק אחר היה מרוסן יותר והתכנסו בציפיה לסוף בביתם. ההערכה של החוקרים היתה שהמאמינים החזקים יותר, שעשו צעדים בפועל כמו מכירת הבית, יגדילו את האמונה שלהם אחרי שהנבואה לא תתגשם ואילו אלו שהיה מרוסנים יותר יאבדו את האמונה. בחצות לא היה כל סימן לסופו של העולם, ובקבוצה החלה תחושה של עצבנות. ב-2:00 הם החלו להיות מודאגים. ב-4:45 למריאן קיך היה חזון חדש: העולם ניצל בזכות האמונה החזקה של הקבוצה. ואכן, כך היה, למאמינים האדוקים התחלף מצב הרוח מייאוש לאופוריה. הם החלו לקרוא לעיתונאים לכתוב על הנס שהתרחש.

באחד מניסויי ההמשך להרחבת ההבנה על תופעת הדיסוננס הקוגניטיבי, הוזמנו תלמידי סטנפורד (לשם התקבל פסטינגר כפרופסור זוטר) להשתתף בניסוי שבו הם יצטרכו לקיים דיון קבוצתי על הפסיכולוגיה של סקס. כדי להתקבל לניסוי הם היו צריכים לעבור מבחן קבלה. שליש היו צריכים להקריא לבוחן טקסטים באופן "סקסי" טקסטים מתוך נובלות מוכרות כמו ליידי צ'טרלי וכו (זה היה בשנות ה-50, אז זה היה מביך). השליש השני היה צריך להקריא מילים של סקס מתוך מילון. כמובן שהשליש הנותר היו קבוצת ביקורת שלא עברו הליך בכלל. לאחר שכולם התקבלו לניסוי, הם הקשיבו לדיון מוקלט של הקבוצה אליה הם אמורים להצטרף. בקלטת היה דיון משעמם שכלל דיון על יחסי מין של ציפורים, הרבה קטעים חסרי משמעות, משפטים קטועים והפסקות ארוכות.
לאחר מכן דירגו הנסיינים את העניין שמצאו בדיון. הסתבר שאלו שתהליך המיון שלהם היה מביך דירגו את העניין שלהם בשיחה ששמעו גבוה בהרבה לעומת אלו שהקריאו מילים מהמילון, ששמעו את השיחה כמו שהיא: חסרת משמעות. איך יודעים? כמובן לפי קבוצת הביקורת שלא עברה מיון בכלל.

נעבור למשהו אחר לחלוטין המלחמה בעיראק 2003. האמריקאים תמכו תמיכה רחבה במלחמה והיו משוכנעים שהיא מוצדקת. 82% מהרפובליקנים ו-71% מהדמוקרטים תמכו ביציאה למלחמה. אבל השאלה המעניינת מתחילה ביום שאחרי. היום ברור שלא היה נשק להשמדה המונית בעיראק, אם כי לפי הרציונל שאנחנו רואים אין לדעת, כי יכול להיות שעוד יימצא כזה. 86% מהרפובליקנים סברו לפני המלחמה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית, הם גם זכרו את זה אחרי המלחמה. כמעט 3/4 מהם (61% מכלל הרפובליקנים), סברו ב-2008 שאכן נמצא נשק כזה בעיראק, או שיש כזה אבל הוא לא נמצא. אצל דמוקרטים היתה תופעה אחרת, בממוצע הסקרים 71% מהם סברו לפני המלחמה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית. פחות ממחצית מהם 33% מהסה"כ, זכרו שהם האמינו בזה, ורק 19% זכרו שהם תמכו במלחמה. אלו שזכרו שהאמינו לכך שבעיראק יש WMD, כמו הרפובליקנים, סברו שנמצא נשק כזה או שיש אבל פשוט לא הצליחו למצוא אותו.

מבין המצביעים שהאמינו שבוש נבחר ע"י אלוהים, שיעור המאמינים בכך שלעיראק היה נשק להשמדה המונית גבוה יותר מאשר כאלו שלא מאמינים בזה.
סוגיית הנשק להשמדה המונית היתה הנרטיב המרכזי שממשל בוש הוביל כהצדקה ליציאה למלחמה, אבל במקביל עלו גם טענות שסדאם היה מעורב בפיגועי 9/11. גם בזה ידוע היום שלא היו דברים מעולם. הסוגיה הזאת, פחות נתפסה בציבור האמריקאי, ולכן רק כמחצית האמריקאיים האמינו בה – 57% מהרפובליקנים, וכ-45% מהעצמאים והדמוקרטים. אבל בשונה מהזכרון של הציבור שהתפצל לפי הצד הפוליטי אחרי המלחמה, כאן זה קרה הרבה פחות. רק 28% מהרפובליקנים האמינו בזה אחרי המלחמה, לעומת 14% מהדמוקרטים. קרי, בסוגיה שהיתה פחות מהותית השפעתו של הדיסוננס הקוגניטיבי היתה הרבה פחות חזקה.

עוד אחד אחרון לפני שנגיע לטראמפ, אחד מהפסטיבלים הגדולים של ההינדו נקרא טאיפוסאן (Thaipusam) מתקיים במדינות רבות. רוב החגיגה היא שמחה וגיל אבל חלק קטן מהחוגגים מענים את עצמם ע"י סיכות ועוד כל מיני סוגים של התעללות עצמית. במאוריציוס בסוף החגיגה עולים למקדש מיוחד במעלה הר רציני. מחקר בדק את התרומות שהעלו למקדש שני סוגי החוגגים אחרי שטיפסו לראש ההר לסיים את הפסטיבל במקדש. התוצאה צריכה להיות מובנת מאליה, אלה שסבלו מכאב תרמו תרומה גדולה בהרבה למקדש מאלה שסתם חגגו (מצורף הגרף). גם בין אלו שסבלו, ככל שהסבל היה גדול יותר התרומה היתה גדולה יותר.

בחזרה לימינו אנו. בעיני, דונלד טראמפ הוא מנהיג של כת. ככל שהוא ישקר יותר האמונה בו תלך ותתחזק כי הדיסוננס הקוגניטיבי יצטרך להתגבר על השקרים ולהתכחש יותר למציאות. כמו בכת של מריאן קיך, אלו שהמחויבות שלהם לטראמפ היתה חלשה יותר למרות שהצביעו לו, מבינים שיש כאן בעיה, ואילו אלו שהמחויבות שלהם היתה גדולה רק הולכים ומתחזקים באמונתם, למרות שאין ראיות לכך שהבחירות האלה זויפו. הראיות היחידות שמצטברות הן לשקר אחרי שקר שטראמפ ואנשיו מפיצים בכמויות. כמו בסיפור של המלחמה בעיראק, יש צורך להצדיק את המהלכים עד כאן ולכן האמונה בכך שהבחירות זוייפו רק תגבר, ככל שיחלוף הזמן, וביתר שאת גם אם לא ימצאו ראיות לכך.
ההצדקה כל כך עמוקה שמדברים ברצינות על מהלך סביר של טראמפ לנסות למנוע הכרזה על תוצאות הבחירות וכך להפוך את התוצאה שלהן ע"י החלטות של בתי נבחרים של המדינות והקונגרס, בהם יש לרפובליקנים רוב. באיזה קלות מדברים על הפיכה כנגד הבחירות.
אגב, ההערצה לאובמה דומה לזה, מה שלא ניתן לומר על הילארי וביידן. כמו כן, שלא ישתמע מדברי שפוליטיקה זה משהו קסום כזה ורק טראמפ הוא מקרה אחר. פוליטיקה זה מאבקי כוח של שקרנים, המקרה של טראמפ הוא קיצוני בתוך המסגרת הזאת.
אם רוצים דוגמא לעוצמת הדיסוננס הקוגניטיבי ראו בבקשה את גיא בכור – אפילו אחרי בחירת האלקטורים את ביידן ב-14 בדצמבר הוא מתכחש למציאות, וחושב שהבחירה הפיקטיבית באלקטורים אלטרנטיביים רלבנטית.

דוגמא נוספת לעוצמתה של הכת מצורפת בפוסט פייסבוק שיש רבים דומים לו. ככל שהמציאות טופחת על הפנים, כך הרעיונות האסוצייטיביים כיצד בכל זאת יכול להיות נס מתעצמים.

אז אם אין סיכוי לשכנע למה אני כותב על זה? כיוון שלא כל המחנה עשוי מקשה אחת, וכמו שאורוול אמר, בשדה הקרב יש את מבחן התוצאה. כאן זה היו הבחירות. לא כל מצביעי טראמפ דומים, וחשוב לדעתי לתמוך באלו שהאמת חשובה להם. חשוב להילחם בשקרים האלה במהירות. גם כאשר נלחמים בהם נשאר מה שנקרא Belief Echoes – שביבי אמונה, שנותרים גם כאשר מתקנים טעויות בצורה מיידית. קרי, השקרים האלה משפיעים על העמדות שלנו גם על אנשים שמבינים שזה היה שקר. השיטה עובדת. זאת הסיבה שאני חושב שהמקרה של טראמפ הוא כל כך קיצוני, שהאזהרות שנוספו לציוציו ופרסומיו על כך שמדובר בשקר מוצדקות.
חברה לא יכולה לשרוד בלי שיש הסכמה מסויימת על חוקי משחק מקובלים, שאי אפשר להפר אותם. אם מותרת מלחמה כוללת כל הזמן, החברה תתפורר ולא תהיה לה זכות קיום. חברה חפצת חיים חייבת לקבל על עצמה חוקים מסויימים ולדחות את אלו שלא מוכנים לשחק לפיהם.

לסיום, מבט נוגה על ישראל. האמונה בנתניהו כל כך גדולה, שאין שום מבחן תוצאה שיכול לה. גם אם נתניהו יורשע בבית המשפט, פסק הדין אם בכלל יינתן לא יתקבל ע"י המעריצים אם נתניהו יורשע. בשונה מארה"ב המבנה השלטוני של ישראל חלש במידה ניכרת ועוצמתו של נתניהו עולה עשרות מונים על זאת של טראמפ. איני רואה איך ייתכן סוף טוב לסיפור הזה, שלא ילווה באלימות.

Jacobson, G.C., 2010. Perception, memory, and partisan polarization on the Iraq War. Political Science Quarterly125(1), pp.31-56.
Xygalatas, D., Mitkidis, P., Fischer, R., Reddish, P., Skewes, J., Geertz, A.W., Roepstorff, A. and Bulbulia, J., 2013. Extreme rituals promote prosociality. Psychological science24(8), pp.1602-1605.
Aronson, E. and Mills, J., 1959. The effect of severity of initiation on liking for a group. The Journal of Abnormal and Social Psychology59(2), p.177.
Thorson, E., 2016. Belief echoes: The persistent effects of corrected misinformation. Political Communication33(3), pp.460-480.


אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.