דיקטטורות – האם איראן עמדה לקרוס?

לקראת חילופי המשטר בארה"ב עלתה הטענה שאם טראמפ היה ממשיך כנשיא אז משטר האייתולות היה קורס כתוצאה מהלחץ הכלכלי, וחשבתי שזאת הזדמנות להסביר למה תפיסות מערביות לגבי דיקטטורות הן גישה לא נכונה לניתוח אסטרטגי. המטרה של הפוסט הזה היא להסביר מדוע המשטר באיראן לא צפוי לקרוס בגלל הסנקציות דרך ניתוח כיצד עובדות דיקטטורות, מבלי לדבר יותר מדי על איראן.

נתחיל עם נתונים – מאז יציאת טראמפ מהסכם הגרעין התכווצה כלכלת איראן בשיעור מטורף בין 5-7% בשנים 2018-2020. אמנם זה לא מתקרב לונצואלה אבל התכווצות כזאת של המשק מחוללת משבר כלכלית גדול. מטרת הפוסט הזה היא לעסוק במבנה של דיקטטורות ופחות בניתוח מדוקדק של איראן. אבל כדאי לשים לב שברבעון הרביעי של 2019 הכלכלה האיראנית חזרה לצמוח למרות הסנקציות של טראמפ וחזרה להתכווץ רק בגלל הקורונה, מכאן ניתן להבין שהכלכלה האיראנית הסתגלה לסנקציות. בנוסף, מרבית הגורמים מעריכים שהכלכלה האיראנית צפויה לחזור לצמוח ב-2021, כך שמשאלות הלב של מומחים דה לה שמאטה הן לא יותר מאשר משאלות לב.

אין שום דיקטטור שמנהל את מדינתו לבד, אפילו לא קים ג'ון און. גם בצפון קוריאה יש אליטה שלטת שבכוחה המשותף ובעזרת אחיזתה בנשק היא שומרת על כוחה, ומונעת מאחרים לצבור כוח ולאיים עליה. עוד רגע נחזור לאיך מתנהלות דיקטטורות, אבל לפני כן אתנחתא ריאלית קצרה – השאלה שכל מנהיג שואל את עצמו היא: מה הדרך הנכונה לשלוט? התשובה לכך היא ע"י המענה לשאלות הבאות: מה נדרש על מנת להפוך למנהיג, מה נדרש כדי לשמור על השלטון וכיצד לשלוט על חלק גדול ככל הניתן מההון הלאומי. למה מנהיגים צריכים לשלוט בחלק גדול ככל הניתן מההון הלאומי? כדי שהם יוכלו לקנות את המשך אחיזתם בשלטון. לחלקכם זה נשמע ציני ואולי ארחיב בנושא בהזדמנות אחרת, אבל כרגע נסתפק במספר דוגמאות. חשוב לי להדגיש אין בדוגמאות אלה ביקורת, אלא רק ניסיון להסביר את הפילטר של הניתוח.

בזמן משבר הקורונה נתניהו העדיף להימנע מהעברת תקציב, כדי ללכת לסיבוב בחירות נוסף, אבל היה חייב שתהיה לו אפשרות לקנות את הקולות של דרעי וליצמן. לשם כך הוא העביר "קופסאות" תקציב ייעודיות לקורונה ומתוכן העביר כספים לחרדים. דונלד טראמפ פתח במלחמה סחר עם סין, המלחמה הזאת הביאה לפגיעה במגזרים משמעותיים במדינות המתנדנדות שבחרו בו, ולכן הוא העביר כסף פדרלי לפיצוי החקלאים במדינות הללו, על מנת לקנות את קולותיהם בכסף. כך הוא גם נהג בנוגע לסיוע פדרלי למדינות בעניין הקורונה. הבעיה של דמוקרטיות היא שבדרך כלל אין מספיק כסף על מנת לקנות מספיק קולות של בוחרים, ולכן יש חילופי שלטון, כיוון שיש מספיק אנשים שיש להם מוטיבציה להחליף את השלטון על מנת להינות גם הם ממנעמיו. זאת גם הסיבה הבסיסית שברוב המדינות מחלוקות פוליטיות הן סביב כלכלה.

אז איך זה עובד בדיקטטורות? על מנת להישאר בשלטון המנהיג צריך לארגן קואליציה שתסייע לו לשמור על השלטון. המטרה של דיקטטור היא למצוא את הקואליציה הקטנה ביותר האפשרית שתסייע לו בזה. למעשה זה נכון בהתאמה מסויימת גם לדמוקרטיות, למשל בארה"ב המאבק בשנים האחרונות הוא על מדינות מתנדנדות על מנת להבטיח רוב של אלקטורים. בגלל הקיטוב הפוליטי אין ניסיון להשיג רוב גדול ככל הניתן, אלא לרכז את המאמצים. קמפיין טראמפ הפסיק את הפרסום בפלורידה כשבוע לפני הבחירות, אחרי שלהערכתי הם היו משוכנעים שהם זוכים במדינה כפי שקרה. אין זה חשוב לזכות ב-8% ולא ב-5%, והיה יותר חשוב לנסות לנצח מדינה כמו פנסילבניה. אבל נחזור לדיקטטורה, המטרה היא לקנות מספיק תמיכה כדי לשלוט. היעד של השליט הוא להבטיח שבתוך האליטה לא יהיה לאיש כדאי לקחת את הסיכון הדרוש להחליף את המנהיג, מתוך תקווה להרוויח מהמהלך. רוברטו מוגאבה בזימבבואה העלה את המשכורות של אנשי הצבא, כאשר עמד בפני איום להפיכה כנגדו, וכך שמר עליו נאמן. מוחמד מורסי נבחר בצורה דמוקרטית לנשיאות מצרים, אבל לא השכיל לפרק את מוקדי הכוח של הצבא. בהזדמנות המתאימה הוא הודח בהפיכה צבאית ע"י א-סיסי, כיוון שהצבא הבין שהאיום על שליטתו בהון הלאומי נמצאת בסיכון (צבא מצרים הוא גוף כלכלי מלבד היותו צבא).

זאת סיבה מרכזית לכך שבזמן עליית שלטון דיקטטורי חדש לוקח זמן עד שהוא מתבסס ומבטיח את אחיזתו וזה פרק הזמן שבו הוא יותר רגיש להפיכה נגדית, או הפיכה נוספת מתוך אותה אליטה שביצעה את ההפיכה, כיוון שחברי האליטה יכולים להיות בטוחים שהמנהיג יחלוק איתם את הנתח הרצוי להם בעוגה. הקושי של טוענים לכתר הוא כפול ומכופל – הם צריכים לקנות קבוצה שאיתה הם צריכים לעשות את ההפיכה, להבטיח לה שהם ישלמו לה יותר מאשר המנהיג המכהן, וכל זה תחת הסיכון שייתפסו וייענשו על כך, אם בחייהם ואם בכך שיפסידו את חלקם בעוגת השלטון. לכן, יש למנהיגים בדיקטטורה אינטרס להקטין את הכוח שהם צריכים להפעיל כדי להישאר בשלטון ככל הניתן. כוח עולה כסף, וכך יש פחות למנהיג עצמו ופחות על מנת לשלם לקואליצית המקורבים. זה גם יוצר אויבים שיש להם הרבה פחות מה להפסיד אם יילחמו בחזרה.

מה קורה בדיקטטורה כאשר יש משבר כלכלי? יש פחות לעם. בגלל שהצרכים של המנהיג לשלם לקואליציה השלטת לא קטנים. ההון של אסיף עלי זרדרי שכיהן במספר תפקידים בפקיסטן, והיה נשיאה של המדינה בין השנים 2008-2013 מוערך ב-4 מיליארד דולר, למרות שפקיסטן היא אחת המדינות עלות תמ"ג לנפש הנמוך בעולם. כאשר דיקטטורות יוצאות למלחמה, האליטה המכהנת כמעט ואינה סובלת ממחיריה של המלחמה, וגם לא משתתפת בה בהיקף רחב. המחקר מראה שדיקטטורות לא מעלות את ההשקעה במלחמה, גם אם זאת מתמשכת זמן רב. הסיבה לכך שהאליטה השלטת מנסה להימנע משימוש בחלק שלה מההון הלאומי לטובת צרכי המלחמה. דמוקרטיות לעומתן מגייסות את ההון מהציבור כולו, לכן הן יכולות לעמוד במחירי מלחמה גבוהים יותר לאורך זמן. אם נותרתם בהכרה עד כאן ולא התעלפתם מציניות, האסטרטגיה של ישראל במבצע 'צוק איתן' לגרום לנזק רב ככל שניתן ברצועת עזה על מנת לגרום לחמאס לבקש הפסקת אש, היא לשיטתי אסטרטגיה שחיזקה את שלטון חמאס (טענתי את זה כבר אז). תושבי הרצועה הפכו תלויים יותר בחסדי הנהגת חמאס, שלה לא נגרם נזק כלכלי מהמלחמה. התוצאה היא שהיום אנחנו משיגים שקט כלכלי ע"י קניית בכירי חמאס בכסף קטארי, שחלקו כמובן מחולק לאזרחים, אבל חלקו הולך לבכירי חמאס, חלקו לבניית יכולות צבאיות (שמבטיחות את שלטון חמאס) והכסף לאזרחים קונה מוצרים עליהם חמאס לוקח מיסים. גם בונצואלה הסנקציות של ארה"ב הביאו להתמוטטות הכלכלה, ובאופן מוזר, למי שלא מנתח דיקטטורות באופן הזה, להתחזקות שלטון מאדורו.

נחזור לאיראן, הסנקציות אכן הכבידו על העם האיראני. אבל השפעתן על הקואליציה השלטת באיראן נמוכה בהרבה ממה שמשתקף בנתונים הכלכליים שאנשי המערב אוהבים לנתח. בשונה מקים ג'ון און שהקואליציה השלטת שלו היא באמת קטנטונת ומורכבת ממאות ספורות של מקורבים, באיראן הקואליציה השלטת הרבה יותר רחבה. היא מורכבת ממספר מעגלים סביב השלטון הדתי של האייתולות, עם דגש על משמרות המהפכה, שגם הם כמו צבא מצרים ארגון כלכלי רחב היקף ולא רק ארגון צבאי. דיקטטורות שיש בהן מפלגה שלטת יציבות בהרבה מאשר אלו שבהן דיקטטור יחיד ו/או שלטון צבאי. הסיבה לכך שיש קבוצה לא קטנה של אנשים שיש להם אינטרס להישאר בקרבת השלטון, ובגלל שכדי להחליף את השלטון צריך לאסוף קואליציה גדולה מאוד של אנשים, ולהצליח לקנות אותם בהמון כסף. את זה כמעט ולא ניתן לעשות בדיקטטורה שנשלטת בשיטה שיש באיראן. זאת גם הסיבה שהתקציבים לתמיכה בטרור, השקעה בטכנולוגיה צבאית ובנין כוח לא צומצמו במידה ניכרת. הסנקציות מכבידות על העם, והשלטון יכול להדק את האחיזה בעם בעזרת האשמת ארה"ב שהיא הגורם לסבל הזה, ולא הכשלונות הניהוליים של המשטר.

האקונומיסט מעריך שהכלכלה האיראנית תחזור לצמוח במידה קטנה כבר ב-2021 חרף הסנקציות. אני ממליץ שלא לבנות על עזרתו של השם, בתקווה שהשלטון באיראן יקרוס כתוצאה מהסנקציות. אגב, בשונה מהטענות גם הסרתן לא שולחת את כל הכסף להתעצמות צבאית וטרור. קודם כל צריך לקנות את המשך נאמנות הקואליציה השלטת, ולשלם לה יותר.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.