קו אדום

בני אדם אוהבים ודאות, והגדרה של קווים אדומים נותנת תחושה של ודאות, ולכן יש ערגה גדולה להגדיר אותם. השבוע פרסם טל לב-רם על הדילמה הבטחונית של ישראל בנוגע לפרויקט הטילים המדוייקים של חיזבאללה, האם לצאת למלחמת מנע בגלל העלייה בכמות הטילים המדוייקים שיש ברשות חיזבאללה. אם זה נשמע לכם מוכר אתם צודקים, הטילים המדוייקים של חיזבאללה הם קו אדום גמיש במיוחד בכל השנים האחרונות. ספוילר, הקו האדום הזה יהיה גמיש גם בעתיד.

סוגית הקווים האדומים היא ז'אנר פופולרי שהכתיבה עליו התפתחה אחרי מלחמת העולם השניה, למרות שהיתה שם לפני כן. למשל, בבריתות שהובילו למלחמת העולם הראשונה, שמטרתן היתה למנוע את הפריצה שלה ע"י ההתחייבות לכך שמתקפה תוביל למלחמה כוללת. בצורה מעט פשטנית אפשר לומר שזה התממש, וקטסטרופת מלחמת העולם התרחשה. הרתעה וקווים אדומים היו ועודם חלק מתהליכי קבלת החלטות, בשני הכיוונים. הנכונות לאיים מחד, והדילמה האם להגיב מאידך. הגדרה של קו אדום זוהי דוגמת קצה להרתעה עם סתירה מובנית: "אתה מאיים להכאיב למישהו אם לא יתנהג כראוי, מבלי להתחשב בשאלה מכרעת, עד כמה יכאיב הדבר גם לך" (שלינג/חימוש והשפעה).

לפני שאתפנה לסוגיית הקו האדום לגבי הטילים המדוייקים אני רוצה לדבר על כמה דוגמאות שונות שקשורות לקו אדום – ארה"ב הותירה חיל מצב בברלין של כ-7000 חיילים כדי למנוע מתקפה סובייטית על המובלעת של מערב העיר. ברור שצבאית הם לא יכלו לעצור מתקפה, אבל בכל זאת נוכחותם היתה גבול שברה"מ לא העיזה לעבור. לכאורה, זה נראה פשוט, אבל מערב ברלין היתה שטח קטן מדי ומובהק מכדי שניתן יהיה לנסות לנגוס ממנו פרוסות קטנות בשיטת הסלאמי ולכן הסובייטים לא ניסו. חרושצ'וב לעומת זאת היה זה שהציב קו אדום בפרשת ברלין כאשר הכריז "אתם מדברים על שמירת מעמדכם בברלין בכוח, זהו בלוף. אם תשגרו לשם טנקים, הם יועלו באש; שלא תהיה לכם טעות בעניין זה. אם רצונכם במלחמה – תקבלוה, אבל זכרו שזאת תהיה המלחמה שלכם. הטילים שלנו יעופו אוטומטית". המשבר הסתיים בבניית חומת ברלין ב-1961. גם הסובייטים לא עמדו בקו האדום שהניחו.

שנות ה-50 וה-60 היו עשירות בהצבתם של קווים אדומים נוספים וחצייה חלקם החזיקו מעמד וחלקם לא. במשבר קובה חלק משמעותי ממעגל קבלת ההחלטות האמריקאי תמך במתקפה כנגד הצבתם של הכוחות הסוביטיים בקובה, למרות החשש שזה יוביל לפתיחתה של מלחמת עולם גרעינית. רגע השיא היה בהפלת מטוס ה-2-U שהוטס ע"י רודולף הנדרסון, אבל גם זה לא הביא את קנדי להחליט על תגובה צבאית. מנגד, באותו אירוע חרושצ'וב מצמץ כאשר קנדי הציב מצור על קובה וחרושצ'וב החליט שלא לחצות את הסף.

הקווים האדומים שתיארתי למעלה, הם מה שמכונה לעיתים "תיל ממעיד", אתה מותיר את אפשרות הפתיחה באש ליריב והוא זה שחייב לשאול את עצמו האם הוא מוכן לשלם את מחיר ההסלמה, במצב שבו אין לו חלופות שמאפשרות לכרסם באולטימטום. ישראל מכירה את היכולת לכרסם בקווים אדומים כאלה, הרי פעמים רבות שמענו את ההתחייבות שנגיב אחרת אחרי מבצעים בעזה, וברגע האמת כמובן שלא תמיד ניתן לעשות זאת.

בסוגיית הטילים המדוייקים של חיזבאללה, ההתבססות האיראנית בסוריה הדיון הוא על קווים אדומים שהם "עילות למלחמה" שאתה מציב כדי להרתיע מלנקוט פעולות שאינן תוקפנות ישירה כנגדך. קו אדום שבו אתה מתחייב להיות זה שפותח באש ראשון. אחרי מלחמת קדש, עסקו ראשי המדינה בסוגיה. שמעון פרס פרסם מאמר במערכות שבו מנה 5 עילות למלחמה בין ישראל למדינות ערב, שלוש מהן שיביאו את ישראל לפתוח במלחמה: חסימת מיצרי טיראן; כיבוש ירדן ע"י מצרים; ריכוז כוחות בכמות שתסכן את קיומה של ישראל. יגאל אלון פירט עילות מלחמה בספרו מסך של חול: ריכוז כוחות…; הכללת ירדן או לבנון באיחוד ערבי עוין את ישראל; הופעת צבא ערבי בגדה המערבית; גזילת מקורות מים; חסימת מיצרי טיראן; מניעת מעבר להר הצופים. בהמשך כאשר הפך לשר בממשלה הוסיף לעילות מלחמה אלה: התקפת פתע אווירית; התגברות הלוחמה הזעירה למימדים שלא ניתן יהיה לסבול.

ההיסטוריה של ישראל רצופה בעילות מלחמה שלא הביאו את ישראל לצאת למלחמה, מהסיבה שהרבה יותר קל לדבר על זה מאשר ליישם. בלי ציניות, המציאות תמיד עשירה ומורכבת יותר מאשר הדיון על דברים שלא נהיה מוכנים לשאת ולקבל. האדם הוא יצור סתגלן הרבה יותר ממה שנראה. בשונה ממה שנראה זה היה נכון גם לאבות המייסדים – אפילו כאשר מצרים סגרה את המיצרים והכניסה כוחות לסיני, ישראל המתינה עם היציאה למלחמה עד אשר חשבה שהחרב באמת מונחת על צווארה. הפרת הסכם הפסקת האש של מלחמת ההתשה לא הביא את ישראל לפתוח במלחמה, גם לא מתקפות הקטיושות והארטילריה של אש"ף מלבנון במשך מספר שנים. בגין ושרון רצו במלחמה הזאת, אבל מעטים זוכרים שאחרי ההסלמה מול אש"ף בקיץ 1981 היתה שנה כמעט ללא מתקפות, שבהן ישראל היא זאת שחיפשה לתקוף על מנת לגרום לאש"ף לירות ולאפשר לישראל צידוק לצאת למלחמה. אש"ף היה מודע לכך, ולא יזם מתקפות. לשרון לקח זמן רב של פיגועי טרור ומלחמה בזמן האינתיפאדה השניה עד אשר חשב שיש קונצנזוס מספק לצאת למלחמה ולכבוש את הערים הפלסטיניות.

ומה באשר לבניין כוח של אויבים? ישראל יצאה פעמיים למלחמת מנע כנגד בניה של כור גרעיני בבגדאד ובסוריה. אחרי הפעם הראשונה נוצרה אגדה שקרויה דוקטרינת בגין, שאומרת שישראל תצא למלחמת מנע כאשר מדינת אויב תנסה להשיג יכולת גרעינית. אבל האמת שלא היתה דוקטרינה כזאת. בגין באמת האמין שבכוונתו של סדאם חוסיין להפציץ את תל-אביב. חודש לפני התקיפה אמר בגין לנאור (מזכיר הממשלה): "ראיתי ילדים משחקים בחצר, וחשבתי בליבי על כל השלמה'ליך והשרה'ליך שלנו, שלקחו להשמדה. לא, זה לא יקרה שוב". אחרי שהתקיפה עברה בהצלחה ואחרי שעיראק לא הגיבה נולד המונח "דוקטרינת בגין", שהתעצם אחרי תקיפת הכור בספטמבר 2007. המקרה הנוסף שישראל יצאה למלחמה שלכאורה קשורה לבניין כוח של האויב היה מלחמת קדש ב-1956 שהגיעה אחרי עסקת הנשק הצ'כית שזעזעה את ישראל, אבל בסופו של דבר ישראל יצאה למלחמה בברית עם צרפת ואנגליה, כדי להפיל את נאצר ולא כדי לעצור את התעצמותה של מצרים.

בשנים האחרונות ישראל נשמעים שוב ושוב קולות שמדברים על כך שצריך להציב קווים אדומים לגבי התעצמות חיזבאללה, נוכחות איראנית בסוריה ואפילו בסוגית מערכות הגנה אווירית רוסיות בסוריה (300-S). בכל המקרים האלה נשמעים קולות שישראל צריכה לצאת למלחמת מנע על מנת לעצור תהליך בניין כוח של האויבים. אבל כפי שציינתי, המציאות הרבה יותר מורכבת כאשר מגיעים למבחן המעשה. קל יותר לדבר בנחישות, ואין לזה קשר לפוליטיקה. לאיזה מלחמת מנע ישראל יכולה לצאת כדי למנוע את ההתבססות האיראנית בסוריה? לכל היותר אנחנו יכולים לתקוף מהאוויר בצורה מוגבלת כדי להקשות על האיראנים. אנחנו עושים את זה תוך הקפדה שזה לא ידרדר למלחמה, כיוון שישראל לא מוכנה וגם לא יכולה לשלם מחיר של מלחמה שבה לא ניתן להשיג את היעד (נסו לדמיין את המציאות המדינית בסיום מלחמה של ישראל בסוריה שבה גורם חיצוני יהיה זה שימנע זאת מהאיראנים).

פרסום של דובר צה"ל ספטמבר 2020

גם בסוגיית הטילים המדוייקים של חיזבאללה קל להצהיר על מלחמת מנע וקשה לממש. אחרי התקיפה האיראנית של מתקפי הנפט בסעודיה היתה תפנית בהצהרות של ישראל. עמוס ידלין ראש המכון למחקרי בטחון אמר: "יש לבחון ולהגדיר את העיתוי הנכון לפעולה נגד פרויקט הדיוק, תוך הבנה שהיא יכולה להוביל להסלמה רחבה. הימצאות מאות טילים מדויקים בידי הציר האיראני, ובפרט בידי חיזבאללה, שיכולים לגרום בישראל פגיעה אזרחית נרחבת ולשתק מערכים חיוניים, היא איום אסטרטגי שאין לאפשר את התפתחותו".

קל להצהיר כיוון שאין מחיר להצהרות. קשה לממש כיוון שמלחמות מגיעות עם מלוא המחיר הלאומי והפוליטי, ומלחמה כזאת גם לא יכולה להשיג בראייתי את חסימת דרכו של חיזבאללה מהמשך פיתוח נשק מדוייק. מי יוכל למנוע את זה ביום באחרי המלחמה הזאת?

לכן, למרות ההצהרות על קווים אדומים בסוגיית הטילים המדוייקים, הם נמתחים ונהיים גמישים יותר כאשר מגיעים אליהם, ולאחר מכן מוגדרים קווים חדשים. מאז 2018 ישראל חושפת שלחיזבאללה יש מפעלי ייצור של טילים מדוייקים בלבנון. להערכתי, בראשית הדרך המטרה היתה להרתיע את חיזבאללה להמשיך בדרך זו, אבל ככל הנראה גישה זו לא עשתה את שלה. אל תהיו מופתעים, חיזבאללה ימשיך בתהליך כיוון שלמרות האיומים אין לישראל דרך למנוע את המצב שבו ההחלטה לתקוף בלבנון ולהסתכן במלחמה היא שלנו. אפשר כמובן לטעון שאם נעשה זאת, הדילמה האם להמשיך תהיה של נסראללה, זה נכון, אבל עדיין מי שיפתח באש תהיה ישראל. העניין הוא שמלבד הסיכון להסלמה, גם תוצאת הפעולה מוטלת בספק. לראיה, עשרות תקיפות במב"מ לא מנעו את המשך התעצמות חיזבאללה ואת התבססות איראן.

לפי הפרסומים הגלויים לחיזבאללה יש כבר יותר מ-100 טילים מדוייקים. המשמעות היא שהקו האדום של טילים מדוייקים לא נאכף ע"י ישראל, כיוון שהערכנו שהמחיר לא מצדיק את התועלת שמוטלת בספק. לאחרונה נשמעו קולות חדשים ב-1000 זה המספר האחרון שניתן לקבל. כאשר נגיע ל-1000 אשמח לראות את מקבל ההחלטות שסבור ש-1100 הוא מספר שהוא לא מוכן לקבל. ישראל חייבת להתבגר ולהפסיק להשלות את עצמה שהיא תצא למלחמת מנע. בסוף העשור הקרוב יהיו בזירה אלפי טילים מדוייקים, ואין באפשרותנו למנוע את זה. חייבים להיערך למציאות אסטרטגית כזאת, ולא להשלות את עצמנו שנוכל למנוע אותה.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.