ב-18/3 טראמפ החליט לתקוף את החות׳ים בתימן והבטיח שהם יושמדו אם לא ייכנעו. ארה״ב הוציאה לפועל מבצע אווירי לפגיעה בבכירים ובתשתיות צבאיות של החות׳ים, אבל למרות המתקפה הרחבה לא הצליחה לעמוד בהישגים הלא ברורים שהיו למבצע מלכתחילה. ב-7/5 טראמפ הכריז על כך שהחות׳ים נכנעו ושהצדדים הגיעו להפסקת אש – ארה״ב תפסיק את המתקפה, והחות׳ים לא יתקפו ספינות. השאלה האם ההסכמה היא על כך שלא ייתקפו ספינות אמריקאיות או ספינות בכלל לא ברורה.

מאז הפסקת האש החות׳ים הפסיקו לתקוף ספינות בכלל, אם כי יש דיווח על כך שלפני כמה ימים הם ירו טיל לעבר ספינה. כתוצאה מכך, יש עלייה בהיקפי השייט בתעלת סואץ, אבל זה עדיין רחוק ממה שהיה לפני המלחמה בעזה, ונמל אילת עדיין מושבת, כך שההפרעה לשיט העולמי עדיין משמעותית והלחץ הכלכלי על מצרים ממשיך. במהלך המבצע ארה״ב איבדה ככל הנראה 4 מל״טים Mq-9 (אחד נוסף מדצמבר 2024 לפני הפתיחה במלחמה), ושני מטוסי F-18 בתאונות טיסה.

נראה, שהאסטרטגיה הצבאית של ארה״ב היתה לנסות לעשות עריפה + השמדת יכולות צבאיות כדי ״להכריע״ את החות׳ים. אם זה נשמע לכם דומה למה שישראל עשתה לחזבאללה אתם צודקים. על המלחמה מול חזבאללה כתבתי, וציינתי שלדעתי היו עוד מרכיבים ייחודיים שהביאו להצלחה הישראלית מול חזבאללה. מרכיבים אלה לא התקיימו במבצע האמריקאי – לא היה להם את היקף ואיכות המודיעין הדרוש, לא היה באפשרותם להביא לפגיעה מערכתית רחבה כל כך, לא היה להם חופש פעולה אווירי מספק ומעל לכל אלה לא היתה להם מטרה צבאית מעשית, כמו שניצחון מוחלט הוא לא מטרה כזאת.

ממשל טראמפ יצא למערכה צבאית מתוך משאלת לב, שהוא יצליח היכן שהסעודים והאמירתים נכשלו אחרי מלחמה רחבה שכללה גם את אחד האסונות ההומניטריים הגדולים כתוצאה ממלחמה מאז מלחמת העולם השניה. לא היתה שום סיבה להניח שהיכולות של ארה״ב מספיקות כדי להביא הישג שיכריע את החות׳ים. למלחמה היו שתי חלופות לסיום:

חלופת משאלת הלב היתה שהמהלומה שהחות׳ים יספגו תביא לכך שהיריבים שלהם בתימן יצליחו להשלים את העבודה ולהשתלט מחדש על תימן (לכאורה, דומה למה שקורה עכשיו בלבנון שיחסי הכוחות בין השלטון המרכזי לחזבאללה השתנו). החלופה הזאת לא באמת היתה מעשית כיוון שזה לא הצליח גם כשהיתה נגד החות׳ים קואליציה בראשות סעודיה והאמירויות שתמכה במליציה ״הסונית״ ששולטת בחלקים הדרומיים של תימן, וגם כי כדי שזה יעבוד צריך מלחמה ארוכה וממושכת ולטראמפ לא היתה את הסבלנות, המשאבים והרצון למלחמה כזאת.

מה שמשאיר אותנו עם החלופה היחידה שהיתה מעשית – הפסקת אש בין ארה״ב לחות׳ים. מה שהיה מפתיע, זאת המהירות שבה טראמפ ידע לחתוך את המלחמה, למרות שלא הביאה לו הישג, והוא לא ניזוק מזה פוליטית, שזאת תופעה חדשה בארה״ב.

חשיבותה של העליונות האווירית

לחות׳ים יש מערך של איומי קרקע-אוויר מבוזרים ולא קלאסיים, מה שמקשה על השגת עליונות אווירית. האמריקאים רגילים לפעול במרחבים שיש להם עליונות אווירית, או שהם עושים דיכוי נקודתי למבצע תקיפה גדול, או שהם תוקפים מנגד (קרי, מחוץ לאיומים). הם לא היו בנויים להשיג עליונות אווירית לאיומים שהחות׳ים הציבו בפניהם, וכיוון שהעדיפו לא לקחת סיכונים בכלל, עשו את כל התקיפות שלהם מנגד, מחוץ לאיומים. זה הוביל לשימוש בחימושים יקרים, שגם לארה״ב אין משאבים לנהל מלחמה ארוכה כזאת. מבחינת ארה״ב היא הגיעה לקווים האדומים של חימושים למלחמה מול אויב שולי כמו החות׳ים, שלא בליבת האינטרס האמריקאי. היעדר העליונות האווירית הוביל לקשיים בהפעלת כטב״מים – האמריקאים איבדו מל״ט בכל כמה ימים, קצב אבידות גבוה מכפי שהם יכלו לעמוד בו, כיוון שזה מל״ט יקר.

מיגון ומנהרות

החות׳ים הצליחו למגן במנהרות תשתיות ייצור ואמל״ח קריטי, שגם ארה״ב לא הצליחה לתקוף ולהשמיד. זה יכול לרמוז שגם לארה״ב יש מגבלות תקיפה מהאוויר, ולא את כל המטרות ניתן להשמיד. לראיה, מאז הפסקת האש שוגרו על ישראל עשרות טילים. אם ארה״ב היתה מצליחה להשמיד את המנהרות הללו, הם לא היו מצליחים לתקן ולחדש את הייצור כל כך מהר. אתרי מנהרות קלים יחסים לאיתור, קשה להסתיר את קיומם, ולכן זאת לא בעיית מודיעין.

מילים גבוהות וטרמינולוגיה דיכוטומית

טראמפ אוהב להצהיר הצהרות ולא אכפת לו האם יש מאחוריהן ממש. היה מקובל לחשוב שההרתעה עובדת אם תוכיח בהמשך שאתה מוכן לממש את האיום. לטראמפ אין שום בעיה לא לממש את האיומים שלו, לא לעמוד בהצהרות הבומבסטיות שהוא מצהיר, ויותר מכל הוא לא ״רגשן״ לגבי הפעלת כוח. אין לו בעיה לומר ״הלכנו מכות, היה אחלה, בוא נעשה עסקים״. אפילו לגבי עזה ראינו את זה – תכנית טראמפ כבר מזמן לא בלקסיקון מלבד ע״י גורמים בישראל.