שאלה אסטרטגית

התנאים הטובים ביותר לפריצתה של מלחמת אזרחים הוא כאשר במדינה יש פיצול פוליטי שמבוסס על אתניות או דת, היא חווה תהליך דמוקרטיזציה מהיר והופכת לאנוקרטיה, או לחילופין כאשר היא אנוקרטיה וקבוצת מיעוט מאבדת תקווה להשפיע פוליטית.

סיסמאות צבאיות לא משתנות וכדי לסיים 20 שנות מלחמה בטליבאן היה צריך שלטראמפ תיגמר הסבלנות והוא ישבור את הטאבו של הטליבאן ואת ביידן שיסיים להבקיע מול שער ריק ויואשם בגול עצמי.

השלכה ממבצע למלחמה; הערכת יתר של הרוסים; הערכת חסר של התנגדות אוקראינה; היבריס; סדר עדיפויות מודיעיני; משמעות למלחמה מול נאטו; יכולת התאוששות בלחימה

ככל שהתמונה מתבהרת בשדה הקרב ונעשה חושך בעיניים, כיוון שברור שמלחמת ההתשה באוקראינה לא קרובה לסיום וצפויה להימשך חודשים רבים נוספים, כך לדעתי מתבהרת התמונה, שהניסיון של ארה"ב למנף את המלחמה להחזרת הסדר העולמי הליברלי ומעמדה העולמי נתקל בקשיים ולא מצליח.

המלחמה עברה לשלב סטטי שבו צריך להמתין ולחפש האם יש סימנים לשינוי במבוי הסתום, כך גם לגבי המהלכים המשמעותיים במערכת הבינ"ל.

כיצד אוטוקרטים נבחרים משתלטים על הדמוקרטיה במאה ה-21

על מנת להתחרות אסטרטגית באיראן, ישראל צריכה חזון ארוך טווח לקידמה, חינוך, מדע והנדסה, ולא חזון תיאולוגי, משיחי לאומני. איראן אינה אתגר דומה לעולם הערבי הכושל, היא לא עומדת להיעלם, והאתגר שהיא מעמידה לישראל גדול מהסכם הגרעין, שהפך באופן מוזר לחזות הכל של מדיניות כושלת וקיצרת טווח.

אין לצדדים יכולת להכריע, והשלום לא צפוי לפרוץ כיוון שהמלחמה היא על זכותה של אוקראינה להתקיים.
רוסיה תיחלש, העולם למד שוב שיעור שתלות כלכלית לא מונעת משברים, והריאליזם חוזר

ניתוח גורמי העומק שמביאים לתהליך קבלת החלטות גרוע

הסיכוי שביידן יחליט ללכת לפשרה מול פוטין נמוך: תמונת המצב האסטרטגית, מצב פוליטי, נוחות של היעדר ההכרח להחליט (מנהיגים מעדיפים לדחות החלטות שלא חייבים לקבל) והיכולת להעמיק את הפגיעה ברוסיה. אבל תמונת המצב האסטרטגית יכולה להשתנות