איראן

יכולת לקדם את הקשרים עם מדינות ערב בניתוק מהבעיה הפלסטינית מבורכת מצד אחד וחרב פיפיות מהצד השני, וזה קשור למגמות עומק אזוריות: היחלשות מעמדה של ארה"ב וחשיבות המזרח התיכון.

ישראל צריכה לחשוב על מדיניות חדשה במידה שביידן ייבחר בנובמבר כיוון שסביר שלא תימשך המדיניות של טראמפ. כדאי שנגבש תפיסה שלא דוגלת רק במה אנחנו לא מוכנים, אלא גם במה כן. ככלל, לאיראן יש אינטרסים שלא לבנות פצצה, ועל המרכיב הזה צריך לעבוד. המשמעות היא שההשפעה האזורית של איראן תגבר, לא רק בזכות ייצוא הנפט. פוטנציאל הצמיחה האיראני הוא מקור לדאגה עבור ישראל, ואני חושב שזה יהיה שגוי להאמין שהסטגנציה שנכפתה על כלכלת איראן תימשך.

להבנתי, הרוסים לא מתכוונים להחליף את אסאד וגם לא יכולים לעשות זאת, והאיראנים לא בדרך החוצה מסוריה למרות הדיבורים החוזרים ונשנים

אחרי שלב הבלימה הראשונה של מגיפת הקורונה אנחנו צפויים לראות את המשך הניסיונות האיראניים לאתגר במפרץ ולהתבסס בסוריה, עיראק והסביבה. איני יודע אם הקורונה תיעלם בקיץ (המדענים לא מוצאים סיבה שזה מה שצפוי), מה שבטוח שהאיראנים לא ייעלמו בקיץ הקרוב.

הערכתי שטראמפ מעוניין במו"מ והסכם חדש, חיסול סולימאני אינו עולה בקנה אחד עם זה, מה גם שיש ספק רב בדבר אמינות הדיווח של הממשל על כך שהחיסול היה סיכול למניעת פיגוע קונקרטי. רצף פעולות בעלות הגיון, אבל ללא יעד אסטרטגי בר השגה הוביל את ארה"ב לכשלון בויטנאם.

התקיפה אתמול לא מסמנת תפנית דרמטית, היא באה אחרי שלוש שנות מדיניות עקבית של טראמפ. התקווה בישראל שזאת תפנית היא הקבוע השני במשוואה.
כדאי שבישראל ניגמל מהכמיהה לכך שטראמפ יתהפך, למרבה הצער, כרגע נראה שניהול המשבר עם צפון קוריאה משקף אותה טוב, ומכאן כדאי להשליך ממנו על איראן. ישראל צריכה להיערך להמשך הירידה בהשפעה האמריקאית באזור. מדינות האזור עושות רושם שהתחילו להיערך. זה עלול להביא לירידה בחשיבות היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, שהעימות מול איראן היה הגורם העיקרי שקירב אותם.

לכבוד שבת קיבלנו שלל כותרות מטעמו של שר הבטחון החדש נפתלי בנט על הוצאת האיראנים מסוריה. ללא ארה"ב יש 4 חלופות לזה:
אופציה צבאית – השמדה רציפה וחוזרת של כל איראני בסוריה באשר הוא.
כפייה – גביית מחיר שיביא להתקפלות.
כפיה על הרוסים להוציא בכוחם את האיראנים מסוריה ופירוק הברית הרוסית – איראנית.
כפייה על אסאד להוציא את האיראנים מסוריה.
כל האפשרויות אינן ריאליות.
בלי קשר שר בטחון שמקדם מדיניות שונה ממדיניות הקבינט צריך להיות מפוטר באותה דקה.

הדמיון בין בית הקלפים לתקיפה בשבוע שעבר גדול. האיראנים ירו רקטות אנחנו תקפנו בתגובה מטרות איראניות ומטרות הגנ"א סוריות.
לאור המצב הפוליטי בישראל התקיפה קיבלה חשיפה קטנה למדי, והעיסוק התקשורתי היה נמוך.
התגובות הרשמיות היו דומות למדי, עם קצת פחות פומופזיות.
בתחום הפרשנות כבר יש הרבה יותר ספקות על תכלית המלחמה של ישראל באיראן ועל הסיכוי להוציא את האיראנים מסוריה. גם השת"פ עם רוסיה כבר לא מובלט, לעומת הפעם הקודמת.

הטענה שלנתניהו יש אחריות על יציאת טראמפ שגויה, לישראל לא היתה השפעה על זה. לעומת זאת, על המדיניות של ישראל בזירה הצפונית ומול איראן בעשור האחרון יש לנתניהו אחריות, זה לא אומר שהדברים היו בשליטתו וגם לא על מידת ההשפעה שהיתה לנו על ההתרחשויות.