לאומיות, לאומנות, פופוליסטים ומה שביניהם

כמה פעמים שאלתי את עצמי איך מבדילים ומה זה בדיוק, והנה לאור הטרנד העולמי של מנהיגים פופוליסטים הקדיש ה-
Foreign Affairs את גליון מרץ-אפריל ל- Nationalism. היה מעניין.

ל-Nationalism יש זכרון רע במערב, כזה שהוביל למלחמת העולם השניה ולתופעה הנוראה בהיסטוריה, השמדת היהודים בשואה ע"י גרמניה הנאצית. אבל הלאומיות היא אחד המנועים הרעיוניים הגדולים והחיוביים ביותר שעיצבו את הסדר העולמי אותו אנחנו רואים. זה הבסיס האידיאולוגי לדמוקרטיה, למדינת רווחה, לחינוך ציבורי, שכולם הוצדקו ע"י הרעיון שקבוצת אנשים חולקת מטרה משותפת ויש לה מחויבות הדדית. היא היתה גם הבסיס שהוביל לשחרור הקולוניות מהכיבוש המערב אירופאי.
Nationalism בעברית: לאומיות וגם לאומנות. במחקר מפרידים בין Civic Nationalism – לאומיות ליברלית – שרואה בכל האזרחים ללא קשר ללאום שלהם חלק מהאומה, לבין Ethnic Nationalism – לאומיות אתנית – שרואה במוצא ובשפה הבסיס לזהות הלאומית.
כל צורות הלאומיות הן קרובות משפחה, גם הכבשה השחורה לאומנות.

לאורך ה-200 שנים האחרונות לאומיות עורבבה עם אידיאולוגיות נוספות: לאומיות ליברלית באירופה ואמריקה הלטינית, לאומיות פשיסטית באיטליה וגרמניה בין מלה"ע, לאומיות מרקסיסטית שימשה מנוע להתנגדות לכיבוש הקולוניאליסטי אחרי מלה"ע ה-2.
המכנה המשותף בין כל צורות הלאומיות הם 2 עקרונות יסוד: הבנה משותפת של חברי האומה, בעלי היסטוריה משותפת וגורל משותף בעתיד, שהם צריכים לשלוט באומה; הסכמה שהם צריכים לעשות זאת לטובת האומה. מכאן, שלאומיות מתנגדת לשלטון זר קולוניאליסטי או לשליטים שפועלים בניגוד לתועלת העם.
קיימות גישות אחרות ללגיטימציה מדינתית: בתיאוקרטיות (כמו הותיקן או דאע"ש) – המדינה כפופה לרצון האל; במדינות שושלת (ערב הסעודית, צפון קוריאה) המדינה היא רכוש המשפחה השלטת; בברה"מ המדינה נשלטה בשם המעמד הפרולטריוני.

בקצרה, מקורות הלאומיות באירופה, שם החליפו מוסדות של "המדינה" את הכנסיה באספקת תועלות ציבוריות (public goods) ומחקו מרכזי כוח מתחרים (אצולות למיניהן). במקביל, "המדינה" הפיצה שפה בעיקר אצל המשכילים. המלחמות באירופה הובילו את שליטי המדינות להעלות את המס מהציבור, וחלה עלייה בשיעור פשוטי העם ששרתו בצבא. זה הביא לדרישה של הציבור לשותפות רבה יותר בשלטון. בסיום התהליך נוצרה ברית: השליטים צריכים למשול לטובת העם, וזה בתמורה מספק מיסים, חיילים ונאמנות.
המודל היה אטרקטיבי כי מדינות הלאום הראשונות – בריטניה, אמריקה, צרפת והולנד הפכו לחזקות ועוצמתיות יותר מהאימפריות והשושלות הישנות. מדינות לאום ניצחו במאות ה-19-20 כ-70-90% מהמלחמות מול אימפריות ומדינות שושלת.
ב-1750 אימפריות רב-לאומיות שלטו ברוב העולם (אוסטרית, בריטית, סינית, צרפתית, עותמאנית, רוסית, ספרדית), אבל אז הגיעו המהפכה האמריקאית (1775) והצרפתית (1789) והלאומנות (שלטון של הלאום) התפשטה בעולם. ב-1900 35% מהעולם היה מדינות לאום, ב-1950 70% ממנו, והיום יש רק מדינות שושלת בודדות.

אחרי שהמודל הוכח כמוצלח החלו לנסות להתחרות בו. הדוגמא הבולטת היא יפן. ב-1868 התחוללה מהפכת (רסטורציית) מייג'י, קבוצה של צעירים זרקו את השלטון הפאודלי, ריכזו את הכוח תחת הקיסר והחלו בהפיכת יפן למדינה מודרנית תעשייתית. כעבור דור יפן היתה תחרותית במזרח אסיה למעצמות המערב.
הלאומיות היטיבה גם עם העם הפשוט. היא אפשרה מערכת יחסים טובה יותר בין העם לשלטון מאשר כל שיטה שקדמה לה. במקום זכויות לפי מעמד, היתה הבטחה לשיוויון זכויות. נפתחה ההזדמנות לפוליטיקה גם לפשוטי העם.
במדינות בהן הברית הזאת עבדה יפה, אנשים פיתחו זהות נוספת על משפחתם. הם החלו לראות את העולם בצורה כזאת. זה הוביל לצמיחתה של הדמוקרטיה במקומות בהם הזהות הלאומית גברה על זהויות אחרות (שבטיות, דתיות, אתניות). זה ענה על השאלה מהו האינטרס אותו מקדם הממשל, של בעלי זכויות הצבעה לעומת האחרים שהחלו להיחשב זרים. הלאומיות עיצבה היררכיה חדשה בין אזרחים לזרים. שיוויון קודם רק בין האזרחים. באירופה המעבר מהשושלות לשלטון המדינה בא ביחד עם גופים שמייצגים את העם. אמנם בהתחלה רק לגברים היתה זכות הצבעה (או רק ללבנים באמריקה) אבל זה היה הרעיון הבסיסי.
לאומיות הובילה גם להיווסדה של מדינת רווחה (עזרה הדדית בעת צרה), הראשונה היתה גרמניה באיחוד של ביסמארק. הוא הבטיח זאת למעמד הפועלים כדי להביא לנאמנותו לגרמניה על-פני הפרולטריון הבינ"ל. מרבית מדינות אירופה הפכו למדינות רווחה רק אחרי מלה"ע ה-2.

ללאומיות יש פינה אפלה, הלאומיות הלאומנית (לאומנות). תנאי היסוד הנוסף ללאומנות הוא שחברי תרבות מסויימת מחוייבים לנאמנות לאחיהם לפני כל מחוייבות אחרת, או למעשה טובת המדינה מעל כל הסוגיות האחרות (שוויון, זכויות אזרח וכו').
בשם הנאמנות למדינה אפשר להוביל לדמוניזציה של אחרים, בין אם זרים ובין אם מיעוטים מבית.

הלאומיות הגדילה את ההסתברות למלחמות. 1/3 ממדינות הלאום נולדו במלחמה לאומית נגד אימפריה כלשהי. לידתן הובילה לטיהורים האתניים הגדולים בהיסטוריה, כיוון שמיעוטים אתניים נחשבו תמיד לא נאמנים. במלחמות הבלקן שקדמו למלה"ע הראשונים בולגריה, יוון, בולגריה וסרביה גירשו מיליוני מוסלמים לעבר גבולות האימפריה העותמאנית. היטלר גירש יהודים בתהליך שהוביל להשמדת עם בשואה, ואחרי המלחמה גורשו מיליוני גרמנים מצ'כוסלובקיה ופולין החדשות. כך גם היה בהולדתן של פקיסטן והודו לגבי מוסלמים והינדים. טיהורים אתניים הם הצורה הקשה ביותר שנובעת מהלאומיות, בדרך יש גם מלחמות אזרחים ומאבקים בין קבוצות אתניות על מי ישלוט במדינה או על זכות להשתתף בניהול המדינה, אלו תופעות נפוצות יותר.

הטרנד העולמי החדש הוא עליית הלאומנות. לא רק באוטוקרטיות, גם מנהיגי הדמוקרטיות הגדולות בעולם מגדירים את עצמם כך: ארה"ב, ברזיל והודו. אחת הטענות שזאת תופעת נגד לתחושת איום שנקראת "גלובליזם", כנגד הניסיון ליצור עולם אינטגרטיבי יותר אחרי סיום המלחמה הקרה. בפועל, המנהיגים הלאומנים החדשים הם פופוליסטים שרוכבים על רטוריקה לאומנית.

לאומיות (לאומנות) פופוליסטית זה וריאנט חדש של זני הלאומיות. קיימת נטיה לחבר בין לאומנות לפופוליזם, אבל אלו שתי תופעות שונות.
הפופוליזם נתפס לרוב כ"ביקורת על האליטות", ואכן כאשר פופוליסטים נמצאים באופוזיציה זה מה שהם עושים. אבל,
פופוליזם זה לא רק מתקפה על האליטות, אלא גם על הרעיון הבסיסי של פלורליזם פוליטי.
המשותף לכל הפופוליסטים שהם טוענים שהם אלו שמייצגים את "העם האמיתי", או את "הרוב הדומם". לכן פופליסטים טוענים שכל המתחרים האחרים שלהם לשלטון הם לא לגיטימיים, כיוון שהם לא חלק "מהעם האמיתי" (לא אמריקאים, לא טורקים, לא פולנים). לדוגמא, נייג'ל פאראג' הבריטי חגג את הנצחון במשאל העם על הברקזיט (52-48%), בכך שזה נצחון של העם האמיתי.
הטענות של פופליסטים הן תמיד אישיות או מוסריות. אחת הסיבות לכך שזה מצליח בתקופה האחרונה היא שבאמת קיימת שחיתות אצל מנהיגים פוליטיים מתחרים (כמו בכל גורם שלטון, כולל הפופוליסטים עצמם כאשר הם נבחרים).
עימות פוליטי מתמשך הכרחי עבור פופוליסטים, ולכן הם מקדשים מלחמת תרבות, כדי שהכל יוכל להצטמצם לשאלה אחת ויחידה: מי שמתנגד להם מתוייג "כאויב העם".
זה ההסבר מדוע פופוליסטים מקדמים מגמות אנטי דמוקרטיות, בעיקר ע"י תקיפה וניסיון לקעקע את הגורמים המרכזיים שמונעים מהם דיכוי פוליטי של יריבים, מערכת משפט עצמאית ועיתונות חופשית. להגנתם הם טוענים שהם פועלים לפי רצון העם.

פופוליזם אינו דוקטרינה או תפיסת עולם, אלא פריימינג. הפריימינג מכוון תמיד לעם האמיתי. הוא יכול להיות מיושם גם משמאל וגם מימין. הוגו צ'אבס ייצר בונצואלה את "הסוציאליזם של המאה ה-21", בעודו מחריב את כלכלת ונצואלה ודורס את יריביו הפוליטיים. פופוליסטים מימין (אורבאן, מורבייצקי) עושים זאת ע"י הצגת האיום שיש ממהגרים או ממוסדות בינ"ל (גם כאשר הם מצטרפים אליהם מיוזמתם). מהגרים מטיבעם נחשדים כמי שאינם נאמנים או שמהווים סיכון מבית ללאום.
אפשר להיות לאומן מבלי להיות פופוליסט – אפשר לטעון שההשייכות והנאמנות הלאומית קודמות לכל הדברים, גם מבלי לטעון שאתה היחיד שיכול לייצג את העם.

התפשטות הלאומיות הפופוליסטית במדינות דמוקרטיות מתאפיינת במספר קווי דמיון:
פופוליסטים נוטים לייחס לנצחון שלהם, יותר מאשר נצחון רגיל בדמוקרטיה ומדברים על "מהפכה". אורבאן כאשר נבחר ב-2010 הוא הצהיר שההונגרים הכריזו על מהפכה בקלפיות ובחרו ב"נצרות ובלאום כחזון של הדמוקרטיה הלא ליברלית". בפועל, שבסה"כ מה שקרה הוא שהציבור היה מאוכזב ממפלגת השלטון ובחר ביריב, כפי שאמור לקרות בדמוקרטיה. בפעם הבאה שההונגרים הלכו לבחירות, אורבאן כבר שינה את מחוזות הבחירה באופן שמחזק אותו, תוך שהוא מחליש את עצמאות מערכת המשפט והעיתונות החופשית כדי שלא יגבילו אותו לעשות זאת.
מורבייצקי נבחר ב-2011 והצהיר שהוא רוצה לעשות "ורשה כמו בודפשט", תוך שהוא מאמץ את דרך הפעולה של אורבאן.
גם בולסונארו לא נבחר כי הברזילאים רוצים דיקטטורה צבאית מחדש, אלא כי הם היו מאוכזבים מהתוצאות של השלטון הקודם והוא היה המתחרה העיקרי, והצהיר ש"ברזיל מעל הכל, אלוהים מעל כולם".

פופוליסטים מדברים על כך שהם נלחמים בהתערבות של מוסדות בינלאומיים או של גורמים זרים במדינה גם כאשר בפועל הם פועלים הפוך (אבל ממשיכים לטעון שהם עושים זאת). אורבאן, הלאים חלק מהתעשיות ופעל נגד תאגידים בינ"ל, אבל לאחרונה העביר חוק שמאפשר להגדיל את היקף השעות הנוספות שניתן לדרוש מעובדים, תוך דחיית התשלום על כך ל-3 שנים. הנהנות העיקריות הן חברות רכב גרמניות שמעסיקות אלפי הונגרים.

https://www.foreignaffairs.com/articles/world/2019-02-12/why-nationalism-works

https://www.foreignaffairs.com/articles/2019-02-12/false-flags

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.