ההערכה השגויה של יחסי הכוחות מול איראן

מלחמות הן משבר במו"מ בין מדינות שמצויות בסכסוך או מחלוקת. פעמים רבות המתיחות לא מובילה לפריצתה של מלחמה, גם אם המחלוקת לא יושבה, כיוון שמלחמה יקרה, גוזלת משאבים רבים, והמחיר שלה עלול לעלות על התועלת שתושג בסופה.

אחד ההסברים לכך שמלחמות פורצות מכונה במחקר "פערי מידע אסימטריים". בעולם האמיתי יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, ולעיתים אנחנו מפרשים לא נכון את המידע שיש ברשותנו (כמו למשל את המידע על כוונת חמאס לתקוף בהיקף רחב), זה עלול להוביל להערכה לא נכונה של יחסי הכוחות ע"י הצדדים בסכסוך:

• במקרה של הערכת יתר, זה יכול להוביל להערכה שיש סיכוי טוב להשיג את המטרות במחיר קטן ובמהירות, ולכן כדאי לצאת למתקפה.
• במקרה של הערכת חסר, זה יכול להביא להתעקשות על דרישות במו"מ שלא תואמות את יחסי הכוחות האמיתיים מה שעלול להביא להפתעה מהתוצאה בשדה הקרב.

דוגמאות: חזבאללה ואוקראינה

נסראללה העריך לא נכון את יחסי הכוחות בין ישראל לחזבאללה וחשב שהם מאוזנים, כתוצאה מכך חשב שניתן לנהל עם ישראל עימות מוגבל לאורך זמן עד להגעה להפסקת אש בתנאים נוחים לחזבאללה. זאת לא היתה הערכה מופרכת גם בישראל היה מי שחשב שיחסי הכוחות מאוזנים יותר, אני למשל, אבל גם ראש הממשלה חשב שמחיר המלחמה עם חזבאללה יהיה גבוה בהרבה ממה שהיה (אפשר להבין את זה בראיון של גלנט ליונית לוי ועמית סגל ובעוד ראיונות איתו).

במבחן התוצאה, ישראל שבנתה את כוחה במשך עשור למלחמה מול חזבאללה, הוציאה לפועל את מבצע הביפרים וסדרה רחבה של סיכולים של צמרת חזבאללה והפיקוד הצבאי שלו מה שהוביל לקריסה של הארגון והסכמה שלו להפסקת אש בתנאים שישראל רצתה.

פוטין העריך שיצליח להשתלט על אוקראינה בפרק זמן קצר, להחליף את המשטר ולהפוך את אוקראינה למדינת חסות. לא רק פוטין העריך את זה, גם ארה"ב הציע לזלנסקי לברוח לפני תחילת המתקפה ורבים סברו שהמלחמה תוכרע בזמן קצר, אבל בפועל, המתקפה לא הושלמה, ולאחר שאוקראינה הצליחה לשבש את התכנית יחסי הכוחות הפכו מאוזנים יותר וכבר 4 שנים החזית קפואה במבוי סתום.

'עם כלביא': הערכת חסר של איראן

מלחמת ישראל – איראן ('עם כלביא') היא דוגמא בעיני להערכת חסר של האיראנים את כוחם. במו"מ בין ארה"ב לאיראן חלה אמנם לכאורה התקדמות אבל האיראנים סירבו לדרישה להפסיק להעשיר אורניום. סביר יותר להניח שאם היה סיכוי להישגים ממשיים במו"מ אחרי הסבב החמישי טראמפ היה ממשיך בתהליך ולא מאפשר לישראל לצאת למתקפה ב-12 ביוני, יומיים לפני העיתוי שנקבע לכאורה לסבב השישי כחלק מהונאת האיראנים ליציאה למתקפה. התוצאה בשדה הקרב היתה חד משמעית, לישראל היה יתרון צבאי ניכר, ותכנית הגרעין נפגעה משמעותית (חיסול מדענים, פגיעה באתרים והשבתה שלהם) גם אם האורניום המועשר לא נפגע רק נותר לכוד באתרים ככל הנראה. היכולת לפרוץ לפצצה נדחתה לפחות בכמה חודשים.

המלחמה השנייה: הערכת יתר של ארה״ב וישראל

ארה״ב וישראל קיוו שהיתרון הצבאי שהופגן ב'עם כלביא' יבוא לביטוי במו"מ אחרי, אך זה לא קרה. אני סבור שההיסטוריה מלמדת שפעמים רבות הצד שנמצא בנחיתות / חולשה נמנע מנכונות למו"מ מחשש שזה ישדר חולשה גדולה יותר ויעלה את הדרישות. במקרה הזה איראן העריכה שחולשה שכזאת תגרום לארה"ב לדרוש פירוק מוחלט של תכנית הגרעין, מה שאיראן לא היתה מוכנה לעשות, ואם היתה נאותה לכך, בהמשך ארה"ב היתה מעלה את הדרישות לפירוק תכנית הטילים והתמיכה בשלוחים.

לנוכח המבוי הסתום שנוצר, ולמרות שאיראן נמנעה (ככל הידוע לנו) מחידוש פעילות העשרה, ישראל וארה"ב העריכו שכדאי לנצל שוב את היתרון הצבאי ולצאת למלחמה שתביא במהירות להפלת המשטר או למצער תכפה עליה כניעה בסוגית הגרעין. בשתי הסוגיות, זאת היתה הערכת יתר של מאזן הכוחות – בפועל, המשטר החזיק מעמד והפעם היה מוכן טוב למלחמה.

לא רק שארה״ב וישראל העריכו הערכת יתר את משמעות היתרון הצבאי הן העריכו בחסר את מאזן הכוחות הכולל ואת יכולתה של איראן לפגוע במדינות האזור, ובכלכלה העולמית באמצעות סגירת מצר הורמוז. סביר שלעולם לא נדע אם הערכת החסר נבעה מהאופטימיות שהמשטר יפול מוקדם, כתוצאה מתהליך הערכה לקוי לפני המלחמה לנוכח ההצלחה הצבאית המרשימה ב'עם כלביא, או שילוב של שניהם.

האסטרטגיה האיראנית

האסטרטגיה האיראנית כללה שני מרכיבים עיקריים: פגיעה במדינות האזור שהן בעלות הברית של ארה"ב בעיקר דרך הבסיסים האמריקאיים אבל גם בכלכלה שלהן, על מנת שלאורך זמן הן ילחצו על טראמפ לסיים את המלחמה ובהמשך שלא לחדש את המלחמה. הפגיעה במדינות היתה קשה מהצפוי, גם הפגיעה בבסיסים האמריקאיים היתה כזאת, ואכן אחרי הפסקת האש שהושגה כל מדינות האזור לחצו כנגד חידוש המלחמה עד היום, והצליחו לשכנע את טראמפ להימנע מהסלמה רחבה עד עכשיו, למרות שהאיראנים לא התפשרו במו"מ.

המרכיב השני היה פגיעה בכלכלה העולמית באמצעות סגירת מצר הורמוז ועליית מחירי הנפט והדשנים לחקלאות. מחירי הדלק קפצו בארה"ב מ-2.98$ לגלון ערב המלחמה ל-4.56$ בתחילת מאי. מחיר הדשנים לחקלאות עלה בממוצע ב-40% כתוצאה מהמלחמה. 70% מהחקלאים בארה"ב דיווחו על כך שלא יוכלו לממן את כל הדשן הדרוש לעונת השתילה באביב. כשליש מאספקת ההליום העולמית לתעשיית השבבים נפגעה כתוצאה מסגירת מצר הורמוז, מה שיצר קשיים בתעשיית ה-AI. הימשכות המלחמה הביאה לכך שנשיא ארה"ב קיבל אזהרות על כך שהעולם בדרך למיתון חמור אם המלחמה תימשך.

טראמפ אמר מספר פעמים:

מאזן הכוחות הוא לא רק עוצמה צבאית

שוב הסתבר שמאזן הכוחות בין יריבים לא נמדד רק ביחסי הכוחות הצבאיים, שכן היתרון הצבאי של ארה"ב וישראל בשדה הקרב היה גדול מאוד. חיילות האוויר פעלו בחופשיות מעל שמי איראן, מלבד הפלת F15 אמריקאי ופגיעה ב-F35. הנזק הישיר שנגרם לאיראנים היה גדול עשרות מונים מכפי שהם הצליחו לגרום לצבאות ישראל וארה"ב.

מאזן הכוחות כולל גם את:

1. הפער ביכולת לשאת כאב כפי שארה"ב למדה בוויטנאם שלמרות כל ההפצצות על הצפון הוא עמד בכאב והמשיך להילחם
2. חשיבות הסוגיה (האינטרס) עבור הצדדים עבור איראן זאת מלחמה קיומית כנגד שני חילות האוויר החזקים בעולם, ואילו עבור ארה"ב זה לא המצב, לראיה בתפיסת הבטחון שפרסם ממשל טראמפ בנובמבר 2025 המילה איראן מופיעה שלוש פעמים בלבד, ויש התייחסות קטנה לכך שהיא נחלשה כתוצאה מהתקיפה של ישראל ותכנית הגרעין שלה הוסגה לאחור. מכאן, אנחנו יכולים להסיק שערב המלחמה ממשל טראמפ לא ראה בבעיה האיראנית סוגיה חשובה לבטחון הלאומי של ארה"ב
3. הלחצים הפוליטיים על המנהיג בארה"ב התמיכה במלחמה היתה הנמוכה בהיסטוריה מאז מלה"ע ה-2 (לרוב, בתחילת המלחמה יש התכנסות לדגל והתמיכה עולה) ואילו באיראן המתקפה הקשתה על מחאות כנגד השלטון
4. הלחצים המדיניים של מדינות רבות בעולם שנפגעו ממשבר האנרגיה העולמי ולא רק מדינות האזור

מניקסון לטראמפ

כשניקסון נבחר לנשיא ב-1968 הוא היה בטוח שהוא יוכל לאלץ את צפון וייטנאם להיכנס למשא ומתן לגיטימי לשלום, בעזרת איומים והפצצות. הלדמן, ראש הסגל שלו, סיפר שניקסון לקח מאייזנהאוור את תיאורית המשוגע (אייזנהאוור האמין שהאיום שלו לשימוש בנשק גרעיני הוא שהוביל להפסקת האש בקוריאה, היום אנחנו יודעים שזה היה בגלל מותו של סטאלין). לדבריו של הלדמן ניקסון רצה שהצפון וייטנאמים יאמינו שהוא בנקודה שבה הוא מוכן לעשות הכל כדי לעצור את המלחמה. שהמסר יהיה שלמען השם, ניקסון אובססיבי לקומוניזם ולא ניתן לרסן אותו כשהוא כועס – כי אז הוא לוחץ על כפתור הגרעין, מה שיביא את הו צ'י מין בעצמו לפריז תוך יומיים להתחנן לשלום.

ניקסון לא הצליח לסיים את המלחמה בקדנציה הראשונה שלו, ורק אחרי שנבחר שנית היא הסתיימה בהפסקת אש שכוללת נסיגה אמריקאית.

להבנתי, במלחמה ארה"ב וישראל נגד איראן ה-2 טראמפ הגיע למסקנה שצריך לעצור את המלחמה אחרי 40 יום, אחרי שנוכח שיחסי הכוחות בין הצדדים אינם כפי שחשב, שהאיראנים מסוגלים לעמוד במתקפה, ואילו המחיר שנגבה ממנו ומבעלות הברית של ארה"ב (לא ישראל) גבוה מכפי שהוא צפה – משק בית אמריקאי שילם כ-2000$ על המלחמה עד עכשיו, יותר מהר ויותר מוחשי ממה שהיה במלחמות קודמות – מחיר שכנראה גבוה מכפי שהוא מוכן לשלם. מאז למרות המתיחות הגבוהה טראמפ עצר בעצמו בכל פעם שהיה נראה שהוא עומד לתקוף שוב. את המחיר הגבוה ראינו בבחירות האמצע שבהן המפלגה שילמה מחיר פוליטי יקר.

סיכום

נכון לבחון מדוע טעינו בהערכת יחסי הכוחות במלחמה הנוכחית. במבחן התוצאה, יצאנו למלחמה שבה הערכנו הערכת יתר את השפעת היתרון הצבאי שלנו על מאזן הכוחות, שכולל את נכונותה של איראן לספוג את הכאב, ואת יכולתה להכאיב לכלכלה האמריקאית, העולמית, ולמדינות המפרץ, כך שאלה יפעילו לחץ על ארה"ב להביא לסיום המלחמה. סברנו שהיכולות של חיל האוויר יספיקו, אבל ככל הנראה בלי לבחון האם זה יכול להשיג את התכלית. התעלמנו גם מכך שמלחמה באיראן היא לא אינטרס עליון של ארה״ב. בזהירות הראויה אומר שזה לא אומר שטראמפ יימנע מהסלמה נוספת מול איראן.