"הגעת אלינו בדיוק בזמן, שייסקופף. מתקפת הקיץ הולכת ודועכת הודות לאוזלת היד של ההנהגה שאנחנו מספקים לכוחותינו, ויש לי צורך משווע בקצין קשוח, מנוסה ומוכשר כמוך, שיעזור להפיק את ה-memoranda שאנחנו מסתמכים עליהם במידה כה רבה כדי להביא לידיעתם של אנשים, כמה טובים אנחנו וכמה עבודה אנחנו מבצעים. אני מקווה שאתה כתבן פורה."
"אני לא יודע כלום על כתיבה," השיב קולונל שייסקופף בארשת קודרת.
"טוב אל תיתן לזה להטריד אותך," המשיך גנרל פקם בהנף מפרק ידו. "פשוט תעביר למישהו אחר את העבודה שאני מטיל עליך וסמוך על המזל. קוראים לזה האצלת סמכות. אי שם למטה, ליד הדרגה הנמוכה ביותר של הארגון המתואם הזה שאני מנהל, נמצאים אנשים שדווקא מבצעים את העבודה כשהיא מגיעה אליהם, והכל מצליח להתנהל באופן חלק בלי מאמץ רב מדי מצידי. אני מתאר לעצמי שאלה פני הדברים כי אני מנהל טוב. שום דבר שאנחנו עושים במחלקה שלנו לא חשוב במיוחד, ואף פעם אי שום בהילות. מצד אחר, חשוב שנבהיר לאנשים שאנחנו עושים הרבה מזה. תודיע לי אם תמצא עצמך בלי מספיק כוח אדם. כבר הגשתי בקשה לשני מייג'ורים, ארבעה קפטנים ושישה עשר לוטנטים שיסייעו לך. אף על פי שאין בעבודה שאנחנו עושים שום דבר חשוב במיוחד, חשוב שנעשה הרבה ממנה. מסכים?"
48 השעות האחרונות היו סוערות מסביב: בלילה תקפנו בסוריה – כתבתי על זה כאן. לאחר מכן היו דיווחים על תקיפת שיירה של מליציה שיעית במערב עיראק. קצת אחר כך חזבאללה הצהיר שתקפנו עם רחפנים בבירות. בערב נסראללה נאם נאום משמעותי. בערב שוגרו רקטות מעזה על שדרות והחריבו פסטיבל בעיר. בלילה נטען ששוב תקפנו בלבנון.
החוט המקשר בין כל הדברים הוא שכל המדיניות הישראלית נסובה סביב רעיון אסטרטגי מוביל – הימנעות ככל האפשר מטיפול בסוגיה הפלסטינית ביהודה ושומרון, לטובת קידומו של סיפוח זוחל ומחיקת האפשרות להסכם מדיני, מבלי שניתן יהיה להאשים את ישראל בזה.
מדיניות הממשלה מול רצועת עזה – שימור שלטון חמאס בכל מחיר, מבלי להודות בכך בפומבי ולשלם את המחיר המדיני – הובילה לכך שבעזה יש לישראל שתי חלופות בלבד: הכלה, שפרושה תגובות נקודתיות לכל פעולה של חמאס, אבל הימנעות מפעולות שיצאו משליטה. את הפיצוץ דוחים בעזרת הזרמה מלאכותית של כסף, אבל לכולם ברור שאנחנו בדרך ללא מוצא, רק שקפאון מוחלט במשך 5 שנים הביא לשיתוק ביכולת להודות בזה.
האפשרות השניה שמטרתה רק להצדיק את הקפאון היא מלחמה כוללת שתוביל לשום דבר, כי רוב גורף של הציבור והממשלה מתנגד לכיבוש הרצועה, ולכן היא תכלול עוד הפצצות להענשה שלא משיגות תכלית מבצעית כלשהי ושאיפה לסיום מהיר ככל האפשר שיביא לתקופה מסויימת של שקט והמשך הקפאון.
האיום בכמה נוראה המלחמה מאפשר לתרץ את היעדר הפעולה הנוכחי, שמקורו באסטרטגיה ברורה לחיזוק החמאס על פני הרשות הפלסטינית.
לעומת זה בצפון כבר אין לנו מושג למה אנחנו תוקפים העיקר שנתקוף הרבה מזה. עם כל הכבוד לקלישאות, אין לישראל אפשרות למנוע התבססות איראנית בסוריה, בעיראק ובכלל תקיפות אוויריות לא ימנעו נוכחות איראנית. יותר מזה, בסה"כ הן מוכיחות עד כמה איראן פחות מסוכנת ומעצמתית ממה שאנחנו מתארים אותה. לפי דבריה של ישראל, ניתן לראות עד כמה כושלים נסיונות התקיפה של איראן את ישראל. מזל"ט מצ'וקמק לפני שנה ומשהו, כמה רקטות מסכנות מרמת הגולן, ועכשיו רחפנים, וזה ממדינה שהחליטה שהיא תוקפת את ישראל כנקמה.
האיראנים עמדו להפסיד במלחמת האזרחים בסוריה למרות שהשקיעו בה כוח רב, אלמלא פוטין החליט להתייצב למערכה, גם זה מעיד על חולשתם. גם בתימן הם הרבה פחות מזהירים ממה שנראה, רק שמולם יש כאוס מדינתי וסעודיה שמתגלה שהיא חלשה הרבה יותר.
הסיבה שישראל צועקת "איראן, איראן, איראן" היא כדי שחלילה אף אחד לא יתעסק עם הפלסטינים, לא בתוך ישראל ולא בעולם. זה לא מקרי, אלא חלק מאסטרטגיה מרכזית שעיקרה, הרחק את הסוגיה הפלסטינית ככל האפשר.
לפעול בחמש גזרות כמו שישראל עושה כעת זה לא "כשרון" אלא מתכון ל"כשלון", אף מדינה לא מסוגלת להצליח בפעולה שכזאת, גם אם התכלית היחידה היא להפגין עשייה מרובה.
בסיכום הדברים כדאי לשים לב לדבר מה משמעותי שקרה אתמול – נסראללה האשים בפומבי את ישראל בתקיפה בלבנון, מה שמוביל למחוייבות שלו לתגובה מולנו. הבעיה שזה מוביל אותנו להיות קפוצי תחת ולשכנע את עצמנו שאסור לנו גם לחטוף.
בנוסף, הוא דיבר על כך שחזבאללה ינסה ליירט כטבמים ישראלים מעל לבנון. זה ישנה מהותית את חופש הפעולה של ישראל מעל לבנון, מבלי לתת לגיטימציה לישראל להגיב בצורה קשה.
פינגבאק: פעמון אזהרה אסטרטגי - שאלה אסטרטגית