75 שנים אחרי – לקחים מהטלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי
שמעתי פודקאסט מצוין עם מארק פיצפטריק ודאנה אלין בחלוף 75 שנים מהטלת הפצצות הירושימה ונגסאקי, על הלקחים ההיסטורים ותמונת המצב העולמית בנוגע לגרעין. כמובן ניסיתי לקצר לשורות תחתונות ולא להעמיק.
האם הפצצות הביאו לכניעת יפן
היפנים היו קרובים לכניעה אבל החזיקו מעמד כי היה להם מאוד חשוב לשמר את הקיסרות וארה"ב דרשה כניעה מוחלטת. רק כאשר ארה"ב העבירה מסר שיפן תוכל לבחור את שיטת המשטר, ולשמר את הקיסרות באופן ייצוגי, יפן נכנעה.
הארכיונים היפניים מראים באופן ברור שהירושימה ונגסאקי לא הופיעו בשיקולים על כניעה. הדיונים על כניעה החלו לפני הפצצות, אבל גם אחר כך לא היה להן משקל במערכת השיקולים.
שני שיקולים מרכזיים מתוך הארכיונים ביפן: המצור הימי של האמריקאים חנק את יפן לחלוטין והיא לא היתה מסוגלת לתפקד בלי נפט ואספקה; היפנים חששו מפלישה סובייטית להוקאידו (האי השני בגודלו) והעדיפו להיכנע לאמריקאים. ניתחתי את יותר לעומק בפוסט בבלוג.
כיצד התקבע הנרטיב שיפן נכנעה בגלל הפצצות
טרומן באמת האמין בזה, לא בגלל פוליטיקה או שיקול אסטרטגי, זה היה אותנטי. ארה"ב באמת חששה מפלישה אחרי שראתה כמה יפן נחושה באוקינאווה. אבל לטענת פיצפטריק, לארה"ב בכלל לא היתה תכנית ממשית לפלישה לאיים הגדולים של יפן. התכנית שהיתה מתוכננת לאוקטובר היתה פלישה לאי הדרומי של יפן. יפן הבינה את זה והעבירה כוחות הגנתיים לשם.
התפתחות הטאבו על שימוש בנשק הגרעיני והרתעה גרעינית
ההחלטה להטיל את הפצצות – לטרומן היה ברור שכאשר הפצצה תהיה מוכנה הוא ייעשה בה שימוש. היו מדענים שניסו להניא אותו מכך, אבל הוא לא שקל את זה בכלל. למעשה לא היתה החלטה כזאת. ארה"ב רצתה לסיים את המלחמה והיתה נחושה לנצח בכל מחיר במלחמה, עוד לא חשבו על פשעי מלחמה, למרות הציטוט של קרטיס לה-מאי:
Killing Japanese didn't bother me very much at that time… I suppose if I had lost the war, I would have been tried as a war criminal
ב-1946 פרסם הניו יורקר כתבה של ג׳ון הרסי ״הירושימה״. הגיליון כולו הוקדש לכתבה אחת. הרסי תיעד את קורותיהם של 6 ניצולים מהפצצה. בתוך שעות אזלו כל העותקים, וזרמו בקשות למהדורה חוזרת. הספר תורגם ל-19 שפות. 40 שנה אחרי הוסיף הרסי פרק על ששת הניצולים בחלוף הזמן. לעברית הוא תורגם ביחד עם פרק זה. הספר הוקרא במלואו ברדיו. פרסום הספר של הרסי היה חולל שינוי שהביא להתפתחות הטאבו על שימוש בנשק גרעיני. טרומן כבר דיבר על הטאבו הזה, עוד לפני שברה״מ עשתה ניסוי גרעיני ב-1949, וכאשר הגנרלים שלו דיברו שימוש בנשק גרעיני.
למרות שמחברים בין הטאבו להרתעה גרעינית הוא התפתח הרבה לפני ההבנה של הרתעה הדדית, בגלל ההשלכות הנוראיות של הפצצה. ההבנה שמלחמה גרעינית היא ארוע שבו גם אם משמידים את היריב נוחלים תבוסה נוראה התפתחה רק בחלוף שנים. משבר קובה ב-1962 היה נקודת המפנה בתודעת ההנהגות, שמלחמה גרעינית היא אסון שאסור להגיע אליו. רק יד הגורל מנעה מקנדי להקשיב לגנרלים שלו (קרטיס לה-מיי אחד מהם), שהמליצו לו לתקוף בכל מחיר, למרות שלא היה מושג על הכוח הסובייטי (היקף וסוגי נשק) וגם לא שהצוללות הסובייטיות כבר קיבלו הוראת ירי אם תיפתח אש. זה נודע רק אחרי שנים. לי זה מזכיר הצהרות על כך ש"זה אירוע שלא ניתן שלא להגיב עליו", לפעמים הבלגה היא חלופה נוראה, אבל פחות נוראה מאחרת.
האם הרתעה גרעינית היא גורם מייצב
"I think there are many times when it would be most efficient to use nuclear weapons. However, the public opinion in this country and throughout the world throw up their hands in horror when you mention nuclear weapons, just because of the propaganda that's been fed to them." (Curtis LeMay)
אחרי הנס שמנע מלחמה גרעינית במשבר קובה, הוא הפך גורם מייצב ביחסים בין המעצמות הגדולות. במבחן התוצאה לא היתה התנגשות ביניהן עד התפרקות ברה״מ. אבל לא ניתן להשליך מכך על יחסים בין מדינות קטנות, אזוריות. מדינות קטנות יכולות לראות בנשק גרעיני הגנה שמאפשרת תוקפנות ״קונבנציונלית״. פקיסטן היא הדוגמא הבולטת לכך (ולא צפון קוריאה, שלא תקפה את הדרום מאז הפסקת האש ב-1953). איני מתחבר לטענה שאם לאיראן תהיה פצצה זה יביא לריסון פעולותיה האזוריות. זה לא אומר שההיפך נכון בצורה אוטומטית, כי כאשר יש ברשותך נשק גרעיני אתה עשוי להימנע מהסלמה שעלולה להביא לעימות גרעיני. אבל, סביר יותר שתהיה התגרענות אזורית לפחות של סעודיה ואולי גם מצרים. לא ניתן להעריך מה תהיה ההשפעה של מרוץ חימוש גרעיני אזורי על העימותים בין המדינות המוסלמיות בחצי האי ערב, והאם יתפתח מאזן הרתעה מייצב במזרח התיכון, אבל לי קשה להאמין בזה.
למה יפן ומדינות רבות לא התגרענו וה-NPT עובדת
יפן בחרה לא להתגרען לא בגלל הפצצות. בחוקה שנחקקה אחרי המלחמה, בניסוח אמריקאי נכפה על יפן לקיים כוח הגנתי בלבד, אבל מאז חלפו שנים רבות. אבה ניסה לקדם שינויים בחוקה על מנת שתהיה ליפן יכולת התקפית, לאור התעצמות סין והאיום הצפון קוריאני, אבל רק מיעוט קטן בפוליטיקה היפנית תומך בהתגרענות. קיימת טענה שיפן נהנית מהרתעה גרעינית בזכות הידע שיש לה (תחנות כוח גרעיניות) אבל לפי ההערכה ליפן ייקחו לפחות שנתיים לבנות פצצה, ואם היא תוותר על מקדמי בטיחות בפיתוח לכל הפחות שנה.
במאה הקודמת התנועה האנטי גרעינית היתה משמעותית, היא נחלשה בשנים האחרונות כיוון שהרתעה גרעינית הפכה להרגל, החשש ממלחמה גרעינית שהיה בשיאו אחרי קובה ירד עם תום המלחמה הקרה וגם האוטופיה שניתן יהיה להגיע לעולם נטול נשק גרעיני דעכה. בנוסף, הזמן שחלף השכיח את השלכות הפצצה מהציבור הרחב ועוצמת ההתנגדות פחתה. בשנים האחרונות יש מגמת התעצמות מחודשת של נשק גרעיני, אצל שלושת המעצמות: ארה״ב, רוסיה וסין. זה אחרי הסכמי צמצום הנשק שהובילו להפחתה של ארסנל הגרעין במידה ניכרת. 3 המעצמות עובדות על חימוש חסין יותר, מהיר וראשי נפץ חדשים.
המעטפת הגרעינית שארה״ב מעניקה ליפן ואירופה היא אחד הגורמים המשמעותיים שאפשרו לשמור על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). שינוי מדיניות אמריקאי יכול לחולל תפנית שתשבור את האמנה, המדיניות של טראמפ ורמזים שלו על הסגת כוחות יכולים להביא לשינוי בדעת הקהל בגרמניה, יפן ועוד.
בראייתי, 3 המגמות – מרוץ חימוש גרעיני של המעצמות הגדולות; ניסיון למנוע מאיראן נשק גרעיני ועיצומים על צפון קוריאה, במקביל לעצימת עין מתהליכים בסעודיה למשל; הסגת כוחות והנכונות להעניק מטריה גרעינית שטראמפ מוביל – מעמידות בספק את היציבות היחסית של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני. הבחירות בארה"ב, כיצד התוצאות שלהן ישפיעו על הסכם הגרעין עם איראן ויתר מדינות האזור, ועל התבדלותה של ארה"ב יהיו בעלות השפעה על מגמות אלו.
