מלחמת האזרחים באתיופיה

באוקטובר 2019 קיבל אביי אחמד, ראש ממשלת אתיופיה, פרס נובל לשלום על סיום הסכסוך עם אריתריאה ומעורבותו החיובית בתיווך בסכסוכים בסודאן, דרום סודאן, ג'יבוטי, קניה וסומליה. אחמד מיסטר הייד, בן תערובת מוסלמי-נוצרית עלה לשלטון רק ב-2018 והספיק את כל זה ועוד, הוא שחרר אסירים פוליטיים, קיבל בברכה תנועות התנגדות נגד המשטר הקודם וביחד עם מפלגת השגשוג בראשותו הצהיר על כוונתו להפוך את אתיופיה דמוקרטית יותר. איש הריפוי שאתיופיה היתה זקוקה לו. אביי ד"ר ג'קיל הוא מנהיג אחר לחלוטין, הוא בן האורומו, אחד משני הלאומים הגדולים של אתיופיה ביחד עם האמהארה, שמוביל השתלטות פוליטית אלימה, טיהור המערכת, מעצר יריבים פוליטיים ועיתונאים וניסיון לטיהור אתני כנגד הלאום הטיגריי. השילוב מוסלמי נוצרי מאפיין את האורומו שמחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים (אחרי שמנקים מאמינים אחרים שהם כ-5-6%). אתיופיה מדינה מרתקת, נמצאת מחוץ למזרח התיכון ושלוחותיו השמיות, למרות שהשפה הושפעה מהעברית והערבית. הכנסיה האורתודקסית שלה היא השניה העתיקה אחרי הכנסיה הארמנית. בשונה מהמדינות המלאכותיות של המזרח התיכון אתיופיה מדינה "על באמת". זה היה מבוא קצרצר על אתיופיה ואין בכוונתי להרחיב על תחומים בהם איני יכול לתרום לקוראים. מכאן נדלג למלחמת האזרחים הנוכחית באתיופיה – המלחמה בין השלטון המרכזי ל- Tigray People’s Liberation Front (TPLF) המפלגה המרכזית של לאום הטיגריי בצפון המדינה.

אפשר להשוות את אתיופיה ליוגוסלביה (הגם שאתיופיה היא לא תוצר מלאכותי כמו יוגוסלביה) – ב-1991 עלה לשלטון מלס זנאווי, בן המיעוט הטיגארי, אחרי 17 שנות מלחמת אזרחים קשה שהגיעו לסיומן. מלס הוא יוסף ברוז טיטו של היוגוסלבים בלי האכזריות של טיטו. הטיגארים הם מיעוט של כ-6% מ-110 מיליון אתיופים, לעומת האמהארים והאורומו (כ-1/3 כל לאום). טיטו היה מהמיעוט הקתולי עם אבא קרואטי ואמא סלובנית ששלט על רוב אורתודוקסי סרבי. מלס הוא יוצא הפלמ"ח של הטיגארים, שלמפלגה שלהם יש מליציה צבאית שתחתיו נורמלה. הוא כיהן ראש ממשלה 21 שנה ובהן המיעוט הטיגריי הפך לאליטה שניהלה את אתיופיה בשנים האלה, מה שנמשך גם אצל מחליפו היילמריאם דסלן שמונה אחרי מותו וכיהן עד 2018. יוגוסלביה התפרקה אחרי טיטו ל-6 מדינות, אתיופיה עלולה להתפרק לרסיסים רבים יותר. למען הסר ספק, מלס לא היה שליט נוח לבריות, הוא דיכא את גורמי האופוזיציה ושלט בכוח הזרוע.

המלחמה באתיופיה היא על שליטה וכוח פוליטי, כמו כל מלחמה טובה. כשאביי עלה לשלטון ב-2018 אחרי דסלן החלש, הוא התחיל בהחלפה מאסיבית של הטיגריים ממישרות ציבוריות מרכזיות שהחזיקו. אחרי זמן קצר הוא התחיל לעצור אותם בגין שחיתות ועבירות על בטחון המדינה. הוא הצהיר שבכוונתו לאחד את אתיופיה תחת שלטון מרכזי חזק יותר, צמצום ניכר של אוטונומיית המחוזות והלאומים השונים, עד הפיכתה לדמוקרטיה. הטיגריים לא אהבו את זה (כיוון שהם מאורגנים פוליטית) אבל גם מיעוטים אחרים הביעו מחאה. בעלי הברית של אביי הם האמהארים שבהיותם קבוצת הרוב הרגישו מקופחים מבחינת הכוח הפוליטי שהיה להם. כתוצאה מההתנגדות של הטיגריים כוחות השלטון המרכזי פתחו במלחמה בצפון המדינה כנגד חבל הארץ על מנת להוכיח את העליונות של השלטון המרכזי ולרסק את המליציה המקומית. בשונה מיתר המיעוטים בטיגריי יש שלטון מקומי חזק ומאורגן ולטיגריים יש מליציה חמושה מאורגנת ורצינית, מה שהיווה אתגר לצבא ההממשלה.

אחרי תקופת מתיחות ועימותים, נשלח בסוף אוקטובר גנרל של צבא אתיופיה להצבתו במקלה, וכניסתו נמנעה ע"י השלטון המקומי. האירוע הביא לשמועות רבות על הצפוי, וב-2 בנובמבר נשיא החבל הכריז שהם מוכנים למלחמה. ב-4 אביי הורה לצבא לתקוף בטענה שהכוחות המקומיים תקפו את צבא אתיופיה, שלושה שבועות לאחר מכן נפתחה המתקפה הסופית על בירת החֶבֶל מקלה, עיר של חצי מיליון איש. צבא אתיופיה הצליח לכבוש את את העיר ואביי הכריז על נצחון.

מה שמעניין במתקפה הוא השימוש של צבא אתיופיה במל"טי ביון ותקיפה, שהיוו חלק מרכזי במתקפה. בעזרת המל"טים הצבא מנע מעבר רכבים של כוחות מקומיים, פגע בנשק הכבד שלהם ונטרל את יכולתם לפעול. הטיגריים הפיצו שמועות שבמלחמה השתתפו מל"טים של איחוד האמירויות שהוצבו באריתריאה לטובת המעורבות של האמירתים בלוב, אבל אין אישוש לשמועות האלה. הממשלה האתיופית טוענת שהשתמשה במל"טים אזרחיים בלבד לטובת ביון.

כדי לממש את השלטון ולמנוע מהכוחות המקומיים חידוש יכולתם הצבאית, הצבא הטיל מצור על החבל ומנעו אספקת מזון, וציוד רפואי. תוך שבועות ספורים נוצר מצב חירום, בינואר האו"ם הכריז על מצב חירום, ומערכת ההתרעה המוקדמת של ארה"ב למשברים הומניטריים התריעה על חשש לאסון הומינטרי הגדול ביותר בעולם שבו יכולים למות כמיליון אנשים תוך מספר חודשים. כ-2 מיליון טיגריים עזבו את בתיהם, חלקם לסודן ואריתריאה. באפריל מתו לפי הדיווחים הלא רשמיים 50-100 אנשים ליום כתוצאה מרעב.

במהלך החודשים מאז תחילת המתקפה ממשלת אתיופיה עשתה מאמצים אדירים למנוע דיווחים מחבל טיגריי וניסתה לשלוט לחלוטין על המידע. התקשורת לאזור היתה חסומה לחלוטין כולל האינטרנט. מלחמת התעמולה של הממשלה היתה מאסיבית וכללה הצפה בהודעות חיוביות על המצב, והקמת מנגנון בדיקת עובדות ממשלתית שיגיב לדיווחים בתקשורת. כיוון שהדיווחים לא היו ישירים מהאזור, הם לא נתמכו בעובדות מוצקות וכך היה קל יותר לממשלה לסתור אותם במהירות. אבל לבסוף החלו להגיע עדויות מוצקות, הבי בי סי פרסם סרטון שבו נראים חיילים מבצעים טבח באזרחים לא חמושים. ארה"ב ומדינות אירופה ניסו להפעיל לחצים על ממשלת אביי לאפשר אספקת מזון וציוד רפואי דרך האו"ם, אבל נתקלו בסירוב. כתוצאה מכך התחילו רמזים על סנקציות ושלילת ויזה מבכירי ממשל של אתיופיה ואריתריאה שסייעה לצבא אתיופיה ותקפה את כוחות החבל מצפון. הלחץ הבינלאומי על ממשלת אביי גבר במהלך יוני. ב-21 נערכו בחירות שנדחו מאוגוסט בגלל הקורונה, שבהן אביי השיג נצחון סוחף (אל תדאגו זה לא בחירות חופשיות והוגנות – האקונומיסט מדרג את הליך הבחירות ב-0.42 מתוך 5).

במעבר חד, במהלך חודש יוני הכוחות הטיגריים פתחו במתקפת נגד, במטרה לקחת שליטה בחזרה. בכוחות הטיגריים יש יוצאי צבא רבים שכיהנו בתפקידים בצבא אתיופיה בתקופת ראש הממשלה מלס, שמינה בצבא בוגרים רבים של ״הפלמ"ח״ הטיגריי. הדיווחים הם שהכוחות מונים כ-250000(!). המתקפה הפתיעה גם את כוחות הצבא, והצלחתה, את מרבית הפרשנים. במהלך הם הצליחו לנצח (לפחות בקרב) שניים מהצבאות המרכזיים באזור של אתיופיה ואריתריאה. סיבה מרכזית להצלחה היא שהכוחות פעלו בתוך אוכלוסיה אוהדת, שהיתה עוינת לצבא אתיופיה. מתוך מה שקראתי, אין מדינה שתומכת כלכלית בכוחות הטיגריים ולא ידוע מי מספק להם נשק. בסוף יוני הם נכנסו מחדש למקלה והתקבלו בתשואות. כוחות הממשלה הכריזו על הפסקת אש הומניטרית בתוך מספר שעות.

עם הפנים קדימה – יש מספר שאלות אסטרטגיות שכדאי לעקוב אחריהן:
האם הפסקת האש תישמר? ממשלת אביי ספגה מהלומה קשה. וקשה להאמין שלא תנסה לחזור לתקוף את הטיגריים. אבל הפעם הלחץ הבינ"ל בעיקר של ארה"ב שונה ממה שהיה בנובמבר לאור המצב ההומינטרי בטיגריי.
גם הכוחות של טיגריי ינסו להרחיב את השליטה שלהם.
האם המלחמה תגלוש צפונה לכיוון אריתריאה או מערבה לכיוון סודן ע"י הטיגריים, שבה נמצאים עשרות אלפי פליטים מהאזור?

העימות בצפון אתיופיה יכול לעצב את אתיופיה מחדש ולהתחיל תהליך פירוק של המדינה לגורמים, והוא יכול להביא לעיצוב מחדש של האזור שבין אתיופיה-אריתריאה-סודן.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.