הפסקת המלחמה שנכפתה על ישראל (כל האמריקאים אומרים את זה, כולל טראמפ בראיון ארוך ל-TIME), שכללה גם למרבה השמחה את החזרת כל החטופים החיים, ועדיין לא הוחזרו כל גופות החללים לקבר ישראל יצרה מציאות חדשה שמחדדת את השאלה על מה המלחמה הזאת.
שלושה שבועות לתוך המלחמה כתבתי פוסט בבלוג על כך שמוקדם עוד לדבר על סיום המלחמה, אבל אם וכאשר זה יקרה, אני חושב שהשאלה על מה המלחמה הזאת תעלה, ותקשה להביא את המלחמה לסיום. גילוי נאות, בהימורים שערכנו כמה זמן המלחמה תימשך בתחילת המלחמה, הערכתי שהיא תסתיים עד סוף 2023, בעיקר כי חשבתי שממשל ביידן יכפה עלינו את סיומה, כיוון שאם היא תימשך זה יפגע בו בקמפיין 2024. בנוסף, הערכתי הערכת חסר גדולה את אורך הנשימה שמדינת ישראל תיקח, ולמרות שבינואר המאמץ העיקרי של צה"ל הסתיים, מתחנו את הצבא הרבה מעבר לגבולות האלה. כך שאיני מתיימר לטעון שידעתי שהמלחמה תיקח שנתיים, ממש לא. אבל כן ידעתי לזהות שגודל האירוע שבו אנחנו נמצאים עשוי להוליד קושי מבני לסיים את המלחמה – הוויכוח הפוליטי על מה המלחמה באמת. לטובת הפוסט, אני מתעלם לחלוטין מהטענה שנתניהו האריך את המלחמה משיקולים פוליטיים בלבד. אני בהחלט סבור כך, אבל זה יפריע ליתר הניתוח.
הסיבה לפוסט הזה היא שהזמן הקצר יחסית שחלף מאז הסכם הפסקת האש (בפועל רון דרמר חתם בשם מדינת ישראל על הסכם סיום המלחמה), חידד את הכוונות שהיו לשחקנים הפוליטיים בישראל לגבי המלחמה. התקרית שבה נהרגו 2 חיילי צה"ל הראתה שנתניהו והממשלה חותרים לנסות לחדש את המלחמה, ולכן התגובות של חבריה היו מתלהמות וקיצוניות. סמוטריץ' הכריז "מלחמה!", נתניהו הנחה לעצור את הסיוע ההומניטרי, כ"ץ הנחה את צה"ל להכין תכנית להכרעת חמאס וכן הלאה. האמריקאים סובבו לנו את היד במהירות, והצליחו לשמר את הפסקת האש, שהיא עדיין שברירית כי אני סבור שבממשלה עדיין מעוניינים לחדש את המלחמה. כך למשל, יואב קיש אמר במפורש שהוא מעריך שיהיה עוד סבב מלחמה מול חמאס.
אני חושב שדי ברור שמבחינת חלק משמעותי מהקואליציה מטרת המלחמה האמיתית היתה החזרת ההתנחלויות לעזה, הם אמרו את זה פעמים רבות, ובעיני כל הכנסים ההצהרות והעצרות מוכיחים שהיתה אמונה שלמה לכך שיש לזה היתכנות אמיתית. אין לי מושג כמה מתוך מצביעי הקואליציה האמינו בזה, אני מדבר על נבחרי הציבור – סמוטריץ', בן גביר ורבים מחברי הליכוד. במובן מסויים אני חושב שזה היה דומה לשכנוע העמוק שהיה בציונות הדתית שההתנתקות לא תקרה, והשבר הגדול שהגיע אחרי שהיא יצאה אל הפועל בכל זאת (אבל זאת רק תחושת בטן, לא יותר מזה). גם היחס לעניין החטופים משקף את עומק האמונה, אני מודה שלא הערכתי את עוצמת האמונה והתקווה שזה אפשרי, כאשר המלחמה פרצה. עוצמת האמונה בכך שזה אפשרי היתה גורם מרכזי לכך שלנתניהו לא היו חלופות לחתור לסיום המלחמה קודם לכן, בהינתן ששימור הממשלה היתה MUST מבחינתו. לא ניתן היה לקבל שום מרווח שיאפשר לסיים את המלחמה מבלי שזה יקרה, והם נשארו בממשלה גם במחיר פוליטי כבד של ויתורים, כולל שחרור מאסיבי של מחבלים עם דם על הילדים. כל זה היה במקביל לשאיפה להחיל ריבונות ביו"ש, שקיבלה תאוצה עם בחירתו של טראמפ. היתה אפשרות שזה יהיה הפיצוי למקרה ולא יהיו התנחלויות בעזה.
במשך שנתיים שלמות התנהל ויכוח האם אפשר גם להכריע / למוטט / להשמיד את חמאס וגם להחזיר את החטופים. כמדומני שהוויכוח הסתיים כשהחטופים חזרו רק בעסקה. אבל בכל זאת, גם אחרי שנחתמה העסקה אמרו רבים "בוא נחזיר את החטופים ואז ניכנס להשלים את העבודה". אני לא נמניתי עם אלה שאמרו שזה מה שצריך לעשות, וגם לא הערכתי האם זה יהיה אפשרי. ובכל זאת, חזרת החטופים החיים מחדדת את השאלה, יכול להיות שזה עוד יקרה, אני פחות אופטימי לגבי אשליות השלום של טראמפ, אבל עושה רושם שהנחישות של ממשל טראמפ לכפות על ישראל את הפסקת האש גבוהה, ושטראמפ מעריך שנתניהו רוצה לחזור למלחמה. אחרת לא ניתן להסביר את מה שקורה כאן מבחינת הבכירים שמגיעים ואת האמירות המפורשות של כל אנשי ממשל טראמפ.
מתחילת המלחמה ממשל ביידן ניסה לשכנע את ישראל שהדרך לצאת מהמלחמה בכיוון חיובי זה באמצעות שלום / יחסים עם סעודיה והרבה מאוד עסקים ושיתוף פעולה עם מדינות האזור. המשקולת שבאה עם כל הטוב הזה היתה שצריך אופק למדינה פלסטינית. ככל שהמלחמה התארכה זה הפך להיות יותר מורכב בגלל שישראל הפכה להיות מצורעת יותר, גם בתקשורת הערבית זה בא לביטוי, לא רק באל ג'זירה. ככל שהמלחמה התארכה, הלחצים לכיוון מדינה פלסטינית הלכו וגברו, מה שהפך את הצורך להמשיך במלחמה גבוה יותר.
בראיון של וויטקוף וקושנר ל-60 דקות הם אומרים שהם הצליחו לשכנע את חמאס שלמעשה החטופים הפכו לנטל ולא לנכס שמבטיח את שרידותם. גם גרשון בסקין מספר את אותו דבר בדיוק בפודקאסט 'אחד ביום'. אני חושב שהם צדקו, כיוון שמה שקרה הוא שהחטופים אפשרו לממשלה להמשיך במלחמה, ומנעו אפשרות לכפות עלינו את הסיום. כל עוד יש חטופים בעזה, כפיית סיום המלחמה היתה מביאה למצב שלחמאס יש נכס שהם יוכלו לשחק בו הרבה יותר. התקיפה הכושלת בקטאר, שלא היתה מוצלחת כיוון שמטרתה היתה לחסל את הסיכוי לעסקה, ולא להניע לחצים שיובילו לעסקה ולסיום המלחמה, הובילה לכך שטראמפ ומקורביו היו נחושים להביא את המלחמה לסיום. היכולת שלהם לשכנע את חמאס באמצעות קטאר וטורקיה ששחרור כל החטופים ישמוט מידיה של ישראל מניע משמעותי להמשיך במלחמה היתה זיהוי מרשים של המצב. זה בצירוף התחייבות שהמלחמה הסתיימה הביא את התוצאה.
אחת הבעיות של המערכת הפוליטית בישראל הוא שאין שום חלופה לנתניהו, כיוון שאיש במערכת הפוליטית לא מציב יעד וחזון שונים משלו בנוגע לסוגיה הפלסטינית, שהיא היא עומדת במוקד המלחמה הזאת. כולם, מלבד יאיר גולן עכשיו, פחות או יותר אומרים אותו דבר, רק שמבטיחים להיות יותר ממלכתיים ופחות מושחתים מנתניהו. היעדר האופוזיציה משקף יותר מכל גם את היעדר הדיון הרציני על מה המלחמה. אז נכון שהיתה מחלוקת על סוגיית החטופים, אבל בהיעדר דיון על מה המלחמה אחרי שהחטופים יחזרו אפשר היה להפוך את המחלוקת הזאת לכן/לא ביבי יותר ממה שהיה ניתן לחשוב. זה לא הצליח יותר מדי. אפילו לגבי התקיפה בקטאר האופוזיציה מיהרה לברך במקום לומר "השתגעת, זה מחסל את הסיכוי להחזיר את החטופים" (משפט שאמרתי שעתיים אחרי התקיפה לקצין בכיר בצה"ל). היום אנחנו יודעים שאם התקיפה היתה מצליחה, ספק אם היתה עסקה והחטופים היו חוזרים בחיים.
הכשלון הגדול של המערכת הפוליטית הוא בכך שלא התקיים דיון רציני על מה המלחמה הזאת באמת. גם התקשורת שיתפה פעולה. הנצחון המוחלט והכרעת חמאס היו סיסמאות, שהתרגום שלהם היה כיבוש הרצועה וממשל צבאי. במקום להודות בזה ולהתווכח האם אנחנו רוצים בזה, כולם הלכו סחור סחור ולא היו מוכנים להביט למציאות בעיניים.
פנטזיות מצד אחד, מנותקות מהיתכנות אמיתית (אם כי כמובן הכל עוד פתוח), ומצד שני ואקום רעיוני שהתחבא מאחורי אמפטיה ודרישה להחזרת החטופים. כל זה הוביל לכך שלמרות הישגיהם צבאיים יוצאי דופן ששינו את מאזן הכוחות באזור, החלישו את איראן ואת רשת הפרוקסי שלה, ופגעו בצורה קשה בחמאס ישראל מפסידה במלחמה המדינית-פוליטית. מעולם לא היינו מבודדים כל כך, אירופה הובילה את המהלכים להכרה במדינה פלסטינית והתוצאה היתה תלות מוחלטת בטראמפ, ואפס חופש תמרון כאשר החליט שפגענו באינטרס שלו, והמלחמה צריכה להסתיים. המחיר בדעת הקהל, גם בארה"ב הוא סכנה גדולה לישראל אם לא יחול שינוי. גם חמאס נותר מבודד כתוצאה מה-7/10, אבל כרגע נראה שהמהלך של חמאס הוביל ליציאה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מהקפאה, והמלחמה מסתיימת כשיש תחילתה של מעורבות בינלאומית של מדינות רבות ברצועת עזה. היסודות לבינאום הסכסוך כבר יצוקים וישראל נאלצת להשקיע אנרגיה בנסיון להקטין את הבניין שנבנה עליהם.
העובדה שבישראל לא היה דיון רציני על מה המלחמה הזאת, הביאה לכך שהסיום נכפה עלינו, וחופש הפעולה שלנו נעלם. אנחנו מפריעים לשאיפות האזוריות לפתח את האזור, כי מלחמות זה לא טוב לפיתוח. ישראל שכל שנותיה רצתה לסיים מלחמות מהר על מנת לחזור להשקיע בכלכלה, הפכה להיות הגורם המפריע לפיתוח מדינות האזור, שכבר לא מוכנות להיות מדינות כושלות כפי שהיו מיום הקמתן.
