עזה

המציאות אליה נקלעה ישראל מחייבת הערכת מצב והתמודדות עם לפחות שישה אתגרים אסטרטגיים, שלא ניתנים ל"פתרון"

פרדוקס הבטחון של מלחמת 'חרבות ברזל' הוא שכל עוד המלחמה תימשך תחושות חוסר הבטחון של האזרחים ימשיכו להיות ברמה גבוהה של "איום קיומי", מה שיקשה להביא את המלחמה לסיום. רק בסיום המלחמה אפשר יהיה להחזיר את תחושות הבטחון

מערכת שבירה היא מערכת שבה יש ריכוזיות גדולה, ניתוק מגירוי חיצוני והיעדר יתירות. שלושת הגורמים האלה אפיינו את ישראל לפני יום הכיפורים 73 וגם לפני שמחת תורה 23. כמדומני שב-7/10 ישראל היתה שבירה יותר מזו של 73, התוצאות משקפות את זה.

הכרזת מלחמה וגיוס מילואים; הימנעות מתקיפה בצפון; פינוי ישובים; פלישה קרקעית; רק לצפון הרצועה; עסקת חטופים; פיצוץ וחידוש המלחמה; פלישה לחאן יונס; התעלמות מהסוגיה ההומניטרית; לחימה מוגבלת בצפון; עימות עם ארה"ב;
היעדר החלטה: על המשך הפעולה בינואר; מי ישלוט ברצועה; בין השמדת חמאס לחטופים;
סירוב לתהליך מדיני

ממשלת כל קיצוניה תתקשה לקבל הישגים מעשיים למלחמה כיוון שאלה מחייבים גם ויתורים, ולכן אנחנו בדרך להתחפר בחול העזתי

3 דילמות אסטרטגיות בקומה המדינית: מה קבוע הזמן שיש למלחמה, כיצד מתמודדים עם בעית החטופים וכיצד נערכים להחזרת תושבי עוטף עזה והצפון לבתיהם. אלה השאלות הגדולות של ישראל אחרי יותר מחודש בתוך המלחמה

10 נקודות על מבצע ״מגן וחץ״

אם רוצים דיון שיטחי על הרתעה, אז מבצע שומר החומות נכשל. במקום זה עדיף לנתח אינטרסים ומדיניות. השאלה לפיתחה של ממשלת בנט היא מה המדיניות שלה בסוגיה הפלסטינית, כי תפוח האדמה הלוהט שעבר אליה מחייב אותה לדון האם היא מעדיפה את המשך חיזוק החמאס ואז למצוא את הדרך להעביר אליו כסף כדי לשמור על השקט.

הדיון בשאלה האם חמאס מורתע ולכמה זמן לא תורם להבנת המצב ולקבלת החלטות.
חמאס קידמה יעדים ארוכי טווח, במחיר נסבל מבחינתה.
השאלה מתי תתחדש האש לא קשורה למחיר שחמאס שילם, היא קשורה לניתוח רציונלי של מאזן האינטרסים. השאלה היא האם ישראל תהיה שותפה לדיון או שהיא תהיה הצד השלישי שעל גבו מקדמים את האינטרס.