ההתנתקות – בת מצווה לשכתוב ההיסטוריה

איך עובד הזכרון האנושי? כשהייתי ילד לימדו אותי שזה לפתוח מגירה ולקרוא מה כתוב בה. אחר כך, זה הפך לקובץ בזכרון הקשיח וכן הלאה ככל שהטכנולוגיה התפתחה. אבל זה לא כך, הזכרון עובד אחרת לחלוטין. אנחנו זוכרים חוויות בראש ובראשונה לפי חיובי / שלילי ומדד עוצמה. מדד העוצמה נקבע כממוצע בין רגע השיא לסיום. בנוסף, אנחנו זוכרים חלקים קצרים מתוך החוויה.

כאשר אנחנו מעלים את החוויה מהזכרון אנחנו משלימים את החלקים לסיפור שלם, למרות שאנחנו לא זוכרים את רוב הפרטים. בכל פעם שאנחנו מספרים את החוויה אנחנו למעשה זוכרים אותה מחדש, ומשכתבים את הזכרון הקודם.

זכרון קולקטיבי עובד בצורה דומה. בכל פעם שמספרים את הסיפור, ציבור המקשיבים זוכרים אותו מחדש. בילדותי לימדו אותי שלפני מלחמת העצמאות, מדינות ערב קראו לערביי הארץ לעזוב את בתיהם, מה שהוביל לעזיבתם. רק בחלוף שנים רבות, למדתי שאין תעוד היסטורי לקריאה שכזאת, שהיתה חשובה לנרטיב הציוני בנוגע לפליטים. כך בונים זכרון קולקטיבי נוח יותר.

בתקופה האחרונה, על רקע התקדמות החקירות הנוגעות בשחיתות ובראש הממשלה, ובמלוא 12 שנים להתנתקות עולים שוב הטיעונים נגד התנהלות התקשורת השמאלנית, והשמאל בתקופה זו. לרגע, מתוך השורות זה נשמע כאילו האשמה המרכזית בהתנתקות ועל מהלכים לא דמוקרטיים שקדמו לה, הם באשמת אלו. כך מושגות שתי מטרות: הנחלה בזכרון הקולקטיבי שההתנתקות היתה כשלון אסטרטגי, כמו כל מסירת שטחים; שימוש בזה בויכוח הפוליטי בישראל בין שמאל לימין, כנגד השמאל. במילים אחרות "שכתוב ההיסטוריה".

העובדות:
ב-2001 לאחר בחירתו של אריאל שרון כראש ממשלה, התפרסמו בעיתונות חשדות בשחיתות כנגד ראש הממשלה. פרשת האי היווני, בה היה חשד שדודי אפל העסיק את בנו שרון, גלעד, כדי לקבל סיוע להקים כפר נופש באי יווני בשם פאטרוקלוס, ושינוי יעוד קרקע באזור לוד. הפרשה נחשפה במרץ 2001 ע"י ידיעות אחרונות, והחקירה הפכה פומבית בעקבות זאת. בסוף 2003 החליטה עדנה ארבל פרקליטת המדינה, להגיש כתב אישום נגד שרון, וכעבור חצי שנה החליט מני מזוז שלא להגיש כתב אישום. מזוז ספג על כך ביקורת חריפה בתקשורת, על שאינו ראוי לתפקידו, חריפה בהרבה ממה שסופג עכשיו מנדלבליט. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2932401,00.html
לעומת זאת, עדנה ארבל ספגה ביקורת קשה על הרדיפה הפוליטית שלה את שרון, ע"י פוליטיקאים מימין, תוך ניסיונות לסכל את המינוי שלה לעליון. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2932855,00.html

באותו זמן התפרסמו שתי פרשות נוספות כנגד שרון, הקשורות זו בזו: פרשת סיריל קרן, שנחשפה בעקבות דו"ח מבקר המדינה ב-2002, בה נחשד ששרון קיבל הלוואה מסיריל קרן (שהיה איש קש של מרטין שלאף, חבר של …) של 1.5 מיליון דולר לכיסוי התרומות הלא חוקיות שקיבל בבחירות להנהגת הליכוד בשנת 99. https://www.haaretz.co.il/news/law/1.1810010;  פרשת חברות הקש על קבלת התרומות הלא חוקיות של שרון, בה הוא לא ידע על כך שבנו עמרי קיבל תרומות לא חוקיות, וגם לא הצהיר עליהן (התרוץ "לא ידעתי" התחיל לפני נתניהו). עמרי שרון נשלח ל-9 חודשי מאסר. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3215868,00.html.
https://news.walla.co.il/item/769979

ב-2003, לאחר שנחשפו הפרשות הללו, נערכו הבחירות לכנסת. הליכוד בראשות שרון קיבל 38 מנדטים. תוצאות הבחירות. אחרי הבחירות נערכה חקירה, על חשיפת פרשת סיריל קרן, כולל חקירתו של ברוך קרא, והתברר שההדלפה מהפרקליטות אכן נועדה לפגוע באריאל שרון. כ-1/3 מאזרחי ישראל לא הוטרדו מהשחיתות של שרון, למרות שהתקשורת חשפה ונעצה שיניים. 

בסוף 2003 נאם שרון בכנס הרצליה ולראשונה דיבר על מהלך ההתנתקות. היו בליכוד התנגדויות רבות, אבל כדי לא להאריך, מכתב הנשיא בוש, שהיה בעל חשיבות רבה, כיוון שלראשונה הכיר בכך שגושי ההתיישבות יישארו בהסכם עתידי בשטח ישראל, הביא לכך שרוב בכירי הליכוד תמכו במהלך.

גם אחרי המשאל בקרב מתפקדי הליכוד, שדחו את התכנית, הועברה התכנית בממשלה. אגב, שרון היה משוכנע כמעט עד הרגע האחרון שלא יהיה לו רוב. העובדה שהוא פיטר את ליברמן ולנדאו כדי להעביר את ההחלטה, נזכרת יותר מהעובדה שההחלטה אושרה ברוב של 14 נגד 7. גם בכנסת היו הרבה צעדי לכאורה, אבל בסוף רבים בליכוד התיישרו עם שרון והצביעו בעד. בכנסת נערכו 4 הצבעות – אחת על הצהרת שרון ועוד 3 על חוק ישום התכנית (חוק 'פינוי-פיצוי'), רבים בליכוד הצביעו בעד.

אחרי ההתנתקות נערכה במרכז הליכוד הצבעה על הקדמת הפריימריז, לבקשת נתניהו. בקשתו של נתניהו נדחתה, ושרון ניצח. גם מרכז הליכוד בחר שלא להעניש את שרון, לא על ההתנתקות ולא על כך שפעל נגד המשאל של המתפקדים.
הציבור הרחב תמך בשרון על המהלך, הסקרים נתנו לקדימה ושרון 38-40 מנדטים ולליכוד 12-13. בבחירות קדימה קיבלה 29 מנדטים והליכוד 12. כ-3 מכל 4 מצביעי ליכוד ב-2003, אהבו את כל המהלכים הלא דמוקרטיים שהוא עשה, והצביעו אפילו לא לשרון אלא לממלא מקומו שבמקרה היה שם, ונחשד גם הוא בשחיתות (גם בפרשת סיריל קרן הוא היה מעורב).

שכתוב ההיסטוריה – אפשר להתווכח האם ההתנתקות היתה מהלך נכון או לא, אבל גורמים בימין הצליחו לתייג אותה ככשלון אסטרטגי. מרגע שזה תפס, החלק המרכזי של  הימין היה צריך להתמודד עם  הדיסוננס הקוגניטיבי, של תמיכה גורפת במהלך. לצורך זה היה צריך: למצוא אשמים (התקשורת והשמאל), ולשכוח מי היו נבחרי הציבור שתמכו במהלך, וכך המהלך מיוחס ל'קדימה' ולא לליכוד, והנרטיב שקדימה נענשה על כך בבחירות תפס (אחרי שנעלמה מהמפה) .

לא התקשורת יזמה את ההתנתקות, מטבע הדברים היא סיקרה אותה. בדיוק כמו שנתניהו מכתיב את סדר היום, כך צפוי שתהליך פוליטי כזה יהיה במרכז ולא סוגיות אחרות.
אלו שהשחיתות לא הפריעה להם אז, מתקשים לבוא בטענות לעצמם על כך שבהצבעתם נבחרו יוזמי התכנית.

close

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.