מרגע חזרת החטופים (שלוש נקישות על עץ) אני לא מאמין שישראל תחזור למלחמה – יהיה קשה להצדיק את החזרה למלחמה בבית, גם ככה כבר היה קשה עד עכשיו. לא תהיה לישראל לגיטימציה בינלאומית בכלל, אפילו לנוכח החטופים המחיר המדיני ששילמנו על חצי השנה האחרונה היה כבד. טראמפ להערכתי נתן התחייבויות שלא יאפשר לישראל לחזור למלחמה, ובראייתו נתניהו הוא עושה דברו. השותפות לתיווך ולהסכם (קטאר, טורקיה ומצרים) מחויבות לזה גם. המלחמה לדעתי הסתיימה, גם אם אנחנו נכנסים לתקופת ביניים ממושכת שיש בה הרבה חוסר ודאות. אני לא מנסה לחזות את העתיד, חוסר הוודאות גדול מכדי אפילו לזהות מגמות. לצורך הפוסט הזה, אני מניח שאכן המלחמה הסתיימה, והסכסוך כמובן שלא. כדי לא לחזור על זה המון פעמים – כל פסקה בפוסט הזה היא הערכה / מחשבה שלי ולא עובדה כלשהי וצריך לזכור שפרטים רבים של ההסכם לא ברורים עדיין ובכלל לא בטוח שייחתמו בימים הקרובים.
טראמפ
ההסכם הזה הוא תולדה של שינוי בתפיסה של טראמפ את המצב אחרי שישראל תקפה בקטאר. טראמפ הבין שהמשך המלחמה פוגע באינטרס שלו כנשיא ארה"ב, הוא רוצה ביזנס במפרץ וישראל הגזימה בהגדלת חוסר היציבות. המהלך שטראמפ יזם (ואני לא הערכתי שהוא יצליח ככה) היה להעניק לקטאר, טורקיה ומצרים אינטרס גדול להביא את המלחמה לסיום, כדי לבודד את חמאס וללחוץ אותו לוותר על חלק מהדרישות המוקדמות שלו, ובמקביל להניח תכנית שמאפשרת לרוב הישראלים לקבל אותה גם אם חמאס לא מושמד כי היא די פרו ישראלית בשלב הראשון שלה, ולהעמיד את נתניהו בפני עובדה מוגמרת ללא אפשרות לפרפר.
היכולת לנצל את המשבר אחרי התקיפה של ישראל למהלך שממנף אותו לתכנית והסכם, זה ריאל פוליטיק במיטבו. בלי טראמפ ההסכם הזה לא היה קורה.
בנוסף, אני חושב שטראמפ בנה בתכנית (שהיא יותר עקרונות מאשר תכנית מלבד השלב הקרוב) הזדמנויות מספיק טובות להרחבת הסכמי אברהם, למרות שהמלחמה עצרה את הכיוון הזה. הסיום שלה מאפשר לטראמפ תנאים טובים לקידום הביזנס באזור. ההצטרפות של ג'ארד קושנר בחודש האחרון מרמזת על כך.
ישראל
הפרשי העוצמות בין צה"ל לחמאס כל כך גדולים, שברור שצה"ל ניצח בשדה הקרב, ופירק את התשתית הצבאית של חמאס, ואת יסודות הארגון. אבל, זה לא מספיק במלחמה הזאת. בהסכם שטראמפ כפה על הצדדים ישראל קיבלה את החזרת כל החטופים מבלי שאנחנו נסוגים מכל רצועת עזה, ובלי אמירה רשמית שהמלחמה הסתיימה. בהסתכלות אופטימית-ריאלית אני חושב שיש לישראל לא מעט מנופים ביום שאחרי המלחמה. מהבחינה הזאת ההסכם הנוכחי משקף הצלחה ישראלית, השתנתה המשוואה.
סיום המלחמה מאפשר לישראל הזדמנויות מדיניות למנף את המלחמה לעתיד טוב יותר של מעמדה באזור. זה מחייב מנהיגות שמחפשת הזדמנויות ולא רק סיכונים ואיומים. ישראל תצטרך לנסות לקחת גלולת בטחון עצמי, ולצמצם את התקיפות שלה, כי אחרת תגיע הנקודה שזה יתהפך לרעתנו.
יש לזה לא מעט סייגים – חמאס לא הושמד, הוא ישווק את סיום המלחמה ושחרור האסירים כנצחון, והוא עדיין הגורם הכי חזק ברצועת עזה. ישראל תצטרך לפעול מולו מדינית אם היא תרצה להחליש אותו, אבל שוב תעמוד בפני הדילמה כי ההסכם מניח יסודות למדינה פלסטינית (שאני לא חושב שבדרך לקום), והרבה יותר בעייתי זה שאמור לקום מנגנון בינ"ל/ערבי לשיקום וניהול הרצועה עד להעברתה לרשות פלסטינית משודרגת. זה בינאום של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, משהו שישראל ניסתה תמיד למנוע. זה גם מגביל את חופש הפעולה של ישראל, אם כי זה אמור גם לרסן את הסיכונים מרצועת עזה.
אבל, כשהציפיות שבנתה הממשלה לאורך שנתיים היו לנצחון מוחלט, להחזרת ההתנחלויות לעזה, להקמה של שכונות שוטרים, לטרנספר (מרצון) של האוכלוסיה הן כל כך פנטזיה לא ריאלית, יש בעיה לתווך את זה שהמציאות יותר מורכבית בין רגע.
קטאר
כתבתי בפוסט הקודם למה אני חושב שקטאר עשתה כאן בית ספר למדינאות, ניצלה את התקיפה של ישראל. היא הצליחה למנף את התקיפה של ישראל ע"י קיום דיאלוג שקט ולא מתלהם עם טראמפ; היא היתה גורם משמעותי בשכנוע חמאס להסכים להסכם הנוכחי למרות שבירת הדרישות שלהם. אני חושב שקטאר הצליחה לשכנע את חמאס ששמירת החטופים כבר לא משחקת לטובתם, כיוון שהיא מאפשרת לישראל להמשיך במלחמה ושכדאי לממש את הנכס. זה ריאל פוליטיק במיטבו; המעמד שלה בעולם הערבי התחזק, אחרי שהחרם שהיה עליה רק לפני כמה שנים; היא הפכה להיות גורם משמעותי ביחסים עם ארה"ב וכולם יודעים את זה עכשיו;
כתוצאה מכך, התכנית של טראמפ יוצרת ציר חדש במזה"ת – קטאר-טורקיה שביחד עם מצרים, שזכתה לארח את השיחות הקובעות הביאו את הצד הערבי לשולחן. זה שינוי גדול באזור.
התקיפה בקטאר חוללה שינוי במלחמה והובילה את המלחמה לסיום (במידה ואכן תסתיים), לא כי ממשלת ישראל תכננה שזאת תהיה המטרה שלה, אלא כי זה מה שקרה לשחקנים המרכזיים מלבד ישראל אחרי התקיפה.
טורקיה
ברגע האחרון ארדואן הצטרף לשולחן הארוחה של פירות המלחמה שאחרים נלחמו. טראמפ היה צריך אותו כדי לבודד את חמאס, וממילא הוא דיקטטור שטראמפ מחבב. ארדואן יכול להפעיל לחץ על ראשי חמאס וכלכלת חמאס שנמצאים בטורקיה. סביר להניח שזה יביא לו עסקת מטוסים וייתכן גם F-35. זה צריך להדאיג את ישראל.
אני מעריך שבעיני טראמפ, סוריה היא במרחב ההשפעה של ארדואן וגם זה יכול להיות אתגר לישראל. ישראל צריכה לחשב מחדש את המדיניות שלה מול סוריה, ולנסות למנף את המצב הנוכחי לסטטוס קוו מדיני, ולא לחשוב שאנחנו יכולים להמשיך את חופש הפעולה הצבאי. צריך לדעת לממש את הנכסים שהשגנו במלחמה, כי כרגע נראה שאנחנו מעדיפים להפעיל את הצבא בלבד.
סיום המלחמה – ההסכם
מתחילת המלחמה אמרתי שסביר שהיא תסתיים בהסכם הפסקת אש, כי ככה מסתיימות רוב המלחמות. כמובן שלא הערכתי את האופן שבו זה יקרה ומתי זה יקרה. כמו הרבה מלחמות גם המלחמה הזאת נמשכה הרבה מעבר לנקודת המיצוי שלה. המחירים של חצי השנה האחרונה שישראל שילמה ותשלם לא הצדיקו בעיני את ההישג של נסיגה מרצועת עזה בשלבים ולא מיד. אפשר גם לחשוב אחרת.
המערכת הפוליטית של ישראל לא היתה מסוגלת להביא את המלחמה לסיום, לא רק לנוכח הציפיות שיצרו חלק ממרכיבי הממשלה, אבל גם בגלל זה. כשטראמפ נבחר הוא נתן לישראל חופש פעולה לעשות כרצונה, עד התקיפה בקטאר (ואולי לפני זה גם התקיפה של ארמון הנשיאות בדמשק). כשזה השתנה טראמפ כפה עלינו את הסיום.
חמאס
בציוץ הסיכום של טראמפ הוא מדבר על הסכם בין ישראל לחמאס. ההכרה הרשמית בחמאס כנציג של הפלסטינים בעזה, תהפוך לאתגר מורכב בהמשך המדיניות של ישראל לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כפי שכתבתי קודם, לחמאס יש יכולת לשווק את ההצלחות שהשיג, למרות המכה הצבאית שספג. חמאס הוא זה ששבר את המבוי הסתום שבו היה הסכסוך, ושינה אותו. לאן תתועל האנרגיה הזאת, אני חושב שמוקדם מדי לדעת.
אנחנו גם רואים שבסוף חמאס הסכים להסכם חרף הסיכונים הכרוכים בזה, מה שמשקף שלמרות האידיאולוגיה הקיצונית של הארגון הוא יודע להיות פרגנטי ולעשות הערכת מצב.
הפוליטיקה הפנימית בישראל והחטופים
אני חושב שזה חשוב מאוד שממשלת הימין האמיתי שבה שותפים סמוטריץ' ובן גביר היא זאת שחותמת על הסכם הפסקת האש, שכולל שחרור אסירי עולם רבים, נסיגה הדרגתית מהרצועה. לא רק בגלל שהיא זאת שנושאת באחריות ל-7/10 אלא כי זאת המחשה לחשיבות של ריאליות על פני משיחיות. המציאות בסוף מתייצבת גם אם מתעלמים ממנה. זה גם יכול לעזור בשיקום וריפוי החברה הישראלית, כי כולנו צריכים לחיות כאן ביחד ולשקם את ישראל אחרי המלחמה, וכדאי גם לזכור שיש מחירים גבוהים לתדמיתה של ישראל לפנינו.
היום הזה חשוב במיוחד לחטופים והמשפחות שלהם. אזרחים ישראלים שנחטפו מהבית, אחרי שמדינת ישראל וצה"ל נכשלו להגן עליהם ולמלא את החובה הבסיסית של מדינה לאזרחיה. זאת היתה חובתנו המוסרית להחזיר אותם. סליחה מכל אלה שנרצחו ולא חזרו בחיים, וסליחה על כך שלקח זמן רב כל כך להחזיר את כל האחרים. אני מייחל שנצליח להחזיר את כל הגופות לקבר ישראל למרות הספק הרב שיש לי האם זה בכלל אפשרי.
המשך יבוא…
ממה שאני מבין ממך, המהלך שהביא בסופו של דבר להסכם הזה הוא התקיפה הישראלית בקטאר. יפה.
אני מעריך שהתקיפה הזאת פגעה באינטרסים של טראמפ ומדינות המפרץ באופן שגרם להן ולו לכפות על הצדדים את סיום המלחמה