ארכיטקטורה פלסטינית

החלטות מדיניות, תקריות, אירועים וצעדים עכשוויים מערפלים את היכולת להבין את הרעיון המסדר או מה שקרוי אסטרטגיה. לדוגמא, עונש מוות למחבלים, קיזוז משכורות מחבלים, סיפוח בקעת הירדן, הריסת בתי מחבלים ועוד ועוד. כל הסוגיות הללו הן טקטיות ולדון בהן מבלי להבין מה הרעיון המסדר, נדון להחמיץ את העניין. לכולנו יש כזה אגב, גם אם אנחנו לא מבינים מהו.

היום פורסם שאבו מאזן מאיים בפעם האלף להפסיק את התיאום הבטחוני עם ישראל בתגובה לסיפוח ואני חושב שהדיון לוקה באי הבנת הרעיון המסדר.
אזהרה – מה שאני כותב הוא דעתי בלבד, זה לא מבוסס על מחקר אקדמי וגם לא מודיעין או שותפות לקבלת ההחלטות. מותר ואפילו רצוי לא להסכים על זה לחלוטין, אבל כדאי להסביר מה הרעיון המסדר שלכם, זה לרוב יותר קשה מפסילת זה של אחרים.

הסכמי אוסלו אפשרו לישראל להפסיק להיות השוטר של כמה מיליוני פלסטינים. ייבאנו לכאן מבחוץ משטר דיקטטורי בראשותו של ערפאת, במסווה של הקמת מדינה וכך הורדנו את העול של האינתיפאדה הראשונה, שהעיקה עלינו מכמה סיבות (משאבים, מוסר ועוד).
בתמורה קיבלנו פתיחה מדינית, הכרה עולמית ברצוננו לשלום, אבל הכי חשוב, משטר בובות שקיומו מותנה בתיאום עימנו.
להערכתי, זאת היתה הנקודה של רבין, ומשם זה התפצל מאלו שחפצו והאמינו באמת "בשלום" אבל לא אכנס לזה כאן.

הגולם קם על יוצרו ופיתח רצונות עצמאיים מדי, וזה הוביל להתנגשות הגדולה באינתיפאדה השניה, בלי קשר לכך שהיא לא נפתחה באופן יזום. אחרי מספר שנים מדממות בהם פירקנו את משטר הבובות (פירוק מנגנוני הרשות) הקמנו אותם מחדש תחת אבו-מאזן. הרעיון המסדר היה דומה, רק שהפעם היה ברור לאבו-מאזן, שאם הוא רוצה במנעמי השלטון (ביחד עם מקורביו באש"ף) הוא חייב לשתף פעולה עם ישראל. כך זה עובד כבר 15 שנה פחות או יותר.
בתווך יש למשטר הבובות של אש"ף מתחרה, חמאס. יש קווי דמיון מסויימים למהפכה של חומייני באיראן. דיקטטור מטעם המערב שהיה שנוא על העם נפל לכוחות העומק של האמונה באלוהים. זה בדיוק מה שקרה ברצועת עזה, ולכן שם יש "מדינה" בהנהגת חמאס, ולא משטר בובות כמו ביו"ש.

כאשר אבו מאזן מאיים שיפסיק את התיאום הבטחוני הוא מבין שהאקדח מכוון לרקה שלו. לכן עד היום הוא לא מימש את האיום. ישראל הפסיקה להתרגש מאיומי ההתאבדות האלה, מתוך קונספציה שאש"ף לא יתאבד. כדאי לזכור שמפעם לפעם אנשים שמאיימים להתאבד, גם מממשים את האיום. גם במקרה של הרשות הפלסטינית המשמעות של התאבדות כזאת, משפיעה גם על קרובי המשפחה שנותרים בחיים, במקרה הזה אנחנו.
כל השעשועים של סיפוח הבקעה, ההתנחלויות, משכורות וכו' מותנה בכך שהרשות לא תתאבד. זה לא מופרך לחשוב כך על כל אחד מהצעדים הללו, אבל כמו החמור שניסו ללמד אותו לא לאכול, לדעתי תהיה נקודה שבה זה יישבר. לא בגלל הסוגיה הנקודתית, אלא בגלל המכלול.

במקרה הזה, אנחנו אלה שנשב שבעה. החלופות לארכיטקטורה הזאת הן: סיפוח ואזרוח (לא בא בחשבון); מציאת משטר בובות חילופי (אין סיכוי שהימין יהיה מוכן, הוא מעדיף לממש את הפתרון שהשמאל יצר); גירוש לירדן (בהצלחה עם זה); שליטה מחודשת של ישראל על הערים (הכל כולל הכל).