למה היו פערי הערכה לגבי היקף הנזק בישראל

לפי הפרסומים היתה הערכה שבתגובה הראשונה האיראנים יישגרו כמה מאות טילים, זה לא קרה. איני יודע למה, אבל אם הייתי צריך לתת הסבר, נראה לי שהכי סביר שמה שקרה לאיראנים זה שהם היו מופתעים נקודתית מהתקיפה הישראלית (כי מתיחות היתה, ההפתעה של ישראל היתה בעיתוי המתקפה), שככל הנראה שיבשה את התגובה האוטומטית של האיראנים. כשהיה צריך להחליט כיצד להגיב, הבכירים של שרשרת הפיקוד שישראל הרגה בפתיחה פגעה ביכולת קבלת ההחלטות האסטרטגיות של האיראנים ומנעה קבלת החלטות מהירה. מתקפות טילים ומתקפה אווירית מחייבות תהליך קבלת החלטות מדיני/לאומי, אלה לא סוגיות שאפשר להשאיר לדרגי שטח. זה כמו שבמדינת ישראל מפקדי טייסת יחליטו מה תוקפים בתגובה למתקפת טילים אפילו מרצועת עזה. 24 שעות הבלבול הראשונות אפשרו לישראל להעמיק את הפגיעה הראשונית במערך הטילים של איראן ומכאן ואילך המערכים של איראן היו במוד ספיגה. בחישוב זהיר, הפתיחה של ישראל ביחד עם העליונות האווירית שהושגה במהירות במרחבי פעולת הטק״ק אפשרה לחה״א לצמצם מאוד את היקף השיגורים האיראני באופן שמסביר את הפער בין ההערכות המוקדמות לבין מה שקרה בפועל.

להצלחה הזאת שלא ניתן היה להיות בטוחים בה מראש, היו השלכות משמעותיות על המלחמה – היא הביאה לכך שלאורך כל המלחמה איראן שיגרה לעבר ישראל פחות טילים ממה שהוערך שהיא תשב ב-24 השעות הראשונות. זה צמצם את היקפי היירוט הדרושים בהמשך המלחמה, והביא לצמצום של הפגיעות בישראל. בחישוב זהיר יכול להיות שזה צמצם את היקף הפגיעות בעד 90% ממה שניתן היה להעריך מראש – 400-500 טילים ביום הראשון זאת הכפלה של היקף השיגורים בכל המלחמה, ותוסיפו לזה את הירידה ביכולות היירוט שזה היה מביא.

בנוסף, אני חושב שלממשלת ישראל ולצה״ל היה כדאי לפרסם שהנזק המוערך גדול בהרבה ממה שקרה בפועל כיוון שזה מגדיל את ההישג הצבאי במלחמה. זה בהינתן שלא התפרסמו הערכות מוקדמות כאלה, בשונה ממה שהיה מול חזבאללה.

כשמנסים לנתח את הפער בין ההערכות המוקדמות לנזקים של המלחמה מול חזבאללה צריך להתמודד עם העובדה שהיו פערים בהערכת היקף הנזק הצפוי מהמלחמה. אני לא יודע לומר מה היתה ההערכה הרשמית ואצל מי היא היתה. גלנט בראיון לעמית סגל ויונית לוי ב-7/2 אמר שנתניהו אמר לו ש: ״כל הבניינים האלה בתל אביב, הם ייהרסו, שום דבר לא יישאר״. זה לא פוסט פוליטי, ואני לא כותב את זה כדי להעביר ביקורת על נתניהו, אלא כדי להמחיש שבקרב רבים, כולל ראש הממשלה היתה תפיסה שהנזק מלחימה בחזבאללה יהיה עצום. לכן, אני חושב שיש כאן שני מימדים לניתוח הבעיה: הפער בין הציפיות למציאות, האופן שבו הציפיות נבנו.

למרות שאני מתחמק מהצגה של הציפיות הרשמיות שהיו במערכת –
ראיה מפוכחת של הציפיות יכולה היתה לנבא שחזבאללה לא יכול לגרום נזק משמעותי בסדר גודל ממה שהיה במלחמת לבנון השניה, שבה כזכור לישראל לא היו מערכות הגנה וגם לא היו כמעט תכניות מבצעיות לצמצם את השיגורים. אם לוקחים את זה בחשבון את זה, מבינים שלכל היותר היינו צפויים לנזק יותר גדול ממה שהיה בלבנון השניה, אבל לא בסדר גודל. מלבד שתי סוגיות שהפעם היה סיכוי גדול יותר שיקרו – פגיעה משמעותית במתקן אסטרטגי (תחנת כוח או בית הזיקוק), כפי שראינו שהיתה משמעות לפגיעה של האיראנים בבז״ן. היה פוטנציאל שמלחמה בלבנון תביא לפגיעה כזאת. חשש שחזבאללה יצליח לפגוע במערך ההגנה האווירית וכך יפגע ביכולות ההגנה.

מלבד שתי סוגיות שהפעם היה סיכוי גדול יותר שיקרו – פגיעה משמעותית במתקן אסטרטגי (תחנת כוח או בית הזיקוק), כפי שראינו שהיתה משמעות לפגיעה של האיראנים בבז״ן. היה פוטנציאל שמלחמה בלבנון תביא לפגיעה כזאת. חשש שחזבאללה יצליח לפגוע במערך ההגנה האווירית וכך יפגע ביכולות ההגנה.

מהיכרותי, חלק מניסיונות ״ההפחדה״ של האזרחים לאורך השנים נבעו מתפיסה של מערכת הבטחון שאם נתאם ציפיות עם העורף והאזרחים מראש, העורף יהיה חסין יותר בזמן מלחמה, ויאפשר חופש פעולה לממשלה ולצבא להילחם. הגזמה באיום נועדה להתגבר על כך שבשגרה קשה לשכנע אזרחים שהאיומים אמיתיים. הגזמה גם מאפשרת לצה״ל ומערכת הבטחון לזכות לתקציבים נוספים, וזה אף פעם לא מזיק.

העצמת האיום שיש על העורף האזרחי של ישראל נועדה גם לבנות לגיטימציה לפעולות ההתקפיות של ישראל ולנזק האגבי שהוערך לפני המלחמה. אם חזבאללה יכול לפגוע באזרחי ישראל במידה ניכרת, יש הצדקה רבה יותר לנזק האגבי הצפוי בתקיפת מטרות של חזבאללה. הנה לדוגמא פרסום מ-2016 של מטרות חזבאללה בכפרי הדרום.

סתירות – כיוון שבישראל יש מעט עדכונים רשמיים לאזרחי ישראל, מתפרסמים הרבה נתונים ושמועות על הערכת המערכת מה יקרה אם תהיה מלחמה. שפע המידעים הסותרים מקשה להבין מה מהם מידע אמין יותר ומה מידע אמין פחות. יותר מכך, קשה להסביר לאזרחים מידע מורכב שמבוסס בחלקו על הערכות מבצעיות של יכולות ישראל שלא רוצים לחשוף לפני המלחמה. הרי אף אחד לא יכול לומר שיכול להיות נזק נוראי, אבל בגלל שיש לנו ביפרים או מכשירי קשר שיתפוצצו בתחילת מלחמה הנזק יהיה קטן בהרבה.

לבסוף, כמו במקרה של איראן, קשה להעריך מה תהיה ההשפעה המערכתית של המתקפה הצבאית על האויב. אני לא חושב שניתן היה לדעת ברמה מספקת של בטחון, שהשילוב של מבצע הביפרים עם העריפה והפגיעה ביכולות השיגור של חזבאללה תביא לקריסת הארגון בצורה כזאת. על זה אני רוצה להוסיף שהשנה שבה היתה מלחמת התשה עם חזבאללה שיפרה משמעותית את ההישג המבצעי של ישראל כשפרצה המלחמה, באופן שאיני יכול לפרט. בשורה התחתונה, לא ניתן להיות בטוח שהאפקט המערכתי שאתה מקווה לגרום לאויב יצליח, וכל ארגון צבאי חייב להיערך לכך שזה לא יצליח, כדי להיות מוכן טוב יותר למלחמה. כדאי גם לזכור שהנזק שחזבאללה גרם בשנה שלפני פרוץ המלחמה העצימה מולו בצפון היה נזק כבד גם לישובים וגם הביא לכך שעשרות אלפי אזרחים פונו מביתם לתקופה ממושכת והפגיעה בצפון חמורה מאוד.

בשתי המלחמות מול איראן וחזבאללה נוצר פער בין הצפיות המוקדמות להיקף הנזק בפועל. בשני המקרים ניתן להסביר את הפער הזה ע״י שילוב של גורמים:
העצמת הנזק מאפשרת לבנות חסינות טובה יותר של העורף ולא תמיד היא מבוססת על ניתוח מקצועי.
פגיעה מערכתית באויב שלא ניתן להתבסס על ההצלחה מראש או להעריך מה תהיה ההשפעה המצטברת של רצף הצלחות, שהפחיתה את הנזק בפועל.