שאלה אסטרטגית

למה עכשיו –בפעמים הקודמות שאיראן ניסתה ו/או תקפה את ישראל ישירות מסוריה זה היה אחרי תקיפות ישראליות ישירות כנגדה. האם

הכרעה באמצעות הפצצה מהאוויר – גרמניה של מלה"ע ה-2. תכנית הנצחון האווירי המסודרת הראשונה ומדוע גרמניה לא נכנעה

"תכנית היא כמו עץ, צריך שיהיו לה ענפים, בדים ועלים, אחרת היא תהיה שדופה כמוט".
האם ייתכן שבחירה חוזרת של טראמפ תאפשר לאין תכנית שלו ללבלב? בודאי שייתכן. האם לטראמפ יש מושג כיצד זה יכול לקרות, לדעתי לא. טראמפ מעוניין בפגישות מתוקשרות, לא בהסכמים רציניים שבהם צריך לוותר בצורה הדדית.

הסכם שיתוף הפעולה החדש בין רוסיה לאיראן הוא עדות נוספת (בעקיפין) לכך שהאסטרטגיה של ישראל בסוריה לא עולה יפה.

פעמים רבות אחד הקשיים בדרך להביא את המלחמה לסופה, הוא הצורך לשנות את המנגנון שמנהל את המלחמה.

לפני 10 חודשים הופל בחופי סוריה אליושין רוסי ע"י הסורים בעצמם. הנפילה חוללה משבר יזום שהביא למציאות חדשה במערכת הלחצים

כאשר המלחמה מתקרבת לסופה, או כאשר עולות קריאות שצריך להביא לסופה, מתפוגג עשן הקונצנזוס והקרבות הפוליטיים על העתיד לבוא מתחילים.
לחתום על פשרה זה קשה. בזמן מלחמה, קשה שבעתיים. בכל פעם שבאים לחתום על הסכם מגיעה הטענה שזה "הסכם של כניעה", זה היה נכון לכל ההסכמים, הטובים, הרעים והאלה שבמחלוקת. הצורך בפשרה מציף את המחלוקת בין יונים לניצים, בין בוגדים לפטריוטים.

הגיע העת לבחון מקרים מפורסמים שנקשרים לאכיפה ע"י כוח אווירי.
אפרט על 3 מלחמות יפן בסוף מלה"ע, וייטנאם ומלחמת המפרץ + מסקנות

אין הישגים בזול – מי שלא מוכן לשלם מחיר צריך לצפות שביכולתו להשיג הישגים מוגבלים

מהן שאלות היסוד שעומדות מאחורי החלופות הרעות בסוגיה האיראנית