המלחמה תקועה בסוגיית רפיח ומה רוצים ברצועת עזה, בזירה הצפונית, בשילוב בין הזירות ועשרות אלפי אזרחים עקורים מבתיהם.
הפלונטר האסטרטגי הוא תולדה של מדיניות "אנחנו לא מוכנים ל…", וחוסר נכונות לדון ב-"מה רוצים להשיג/ מוכנים להסתפק ביום שאחרי"
זאת נראית משוואה לא פתירה בטווח הקצר, ובעיה אסטרטגית מורכבת לעיצוב בטווח הבינוני-ארוך. כרגע נראה שאף אחד מהצדדים לא חושב מעבר למתקפה האוקראינית הקרובה.
היבריס, צורך בלגיטימציה, מלחמת ברירה, מניפולציה של קבלת החלטות, הטיית המודיעין, חוסר יכולת לנבא השפעות משניות
סיסמאות צבאיות לא משתנות וכדי לסיים 20 שנות מלחמה בטליבאן היה צריך שלטראמפ תיגמר הסבלנות והוא ישבור את הטאבו של הטליבאן ואת ביידן שיסיים להבקיע מול שער ריק ויואשם בגול עצמי.
השלכה ממבצע למלחמה; הערכת יתר של הרוסים; הערכת חסר של התנגדות אוקראינה; היבריס; סדר עדיפויות מודיעיני; משמעות למלחמה מול נאטו; יכולת התאוששות בלחימה
ככל שהתמונה מתבהרת בשדה הקרב ונעשה חושך בעיניים, כיוון שברור שמלחמת ההתשה באוקראינה לא קרובה לסיום וצפויה להימשך חודשים רבים נוספים, כך לדעתי מתבהרת התמונה, שהניסיון של ארה"ב למנף את המלחמה להחזרת הסדר העולמי הליברלי ומעמדה העולמי נתקל בקשיים ולא מצליח.
אין לצדדים יכולת להכריע, והשלום לא צפוי לפרוץ כיוון שהמלחמה היא על זכותה של אוקראינה להתקיים.
רוסיה תיחלש, העולם למד שוב שיעור שתלות כלכלית לא מונעת משברים, והריאליזם חוזר
הסיכוי שביידן יחליט ללכת לפשרה מול פוטין נמוך: תמונת המצב האסטרטגית, מצב פוליטי, נוחות של היעדר ההכרח להחליט (מנהיגים מעדיפים לדחות החלטות שלא חייבים לקבל) והיכולת להעמיק את הפגיעה ברוסיה. אבל תמונת המצב האסטרטגית יכולה להשתנות
מחוייבות הסלמה, הגדרת יעדים בלי רציונל, טיוח והתעלמות, תכנון Success Oriented, ולבסוף קיום של טקסים ודיבורים חסרי שחר על נצחון
