השטחיות הבלתי נסבלת שבה מדברים על תקיפה באיראן ולא סתם תקיפה, אלא אפילו תקיפה גרעינית

מהי שיטת הסלאמי ולמה התנאים האסטרטגיים עכשיו מתאימים לכך שפוטין יעשה בה שימוש מול אוקראינה

לקחים לימינו לאור הרצאה מרתקת שנתן אלוף במיל' דוד עברי, בעקבות פרסום הספר "מלחמה משלו" של אורי בר-יוסף

לצערי, אני מזהה ציפוף שורות כדי לדחות את הספר בכלל, ובעיני זה מצער. ניחא מיד אחרי המלחמה, צריך להתארגן מחדש ולא ללקק פצעים, אבל 48 שנים לאחור, אפשר לפשפש קצת בפצעים

חלופות אפשריות לתוצאות מלחמת האזרחים באתיופיה. ספק רב לגבי העתיד שלה.

ישראל צריכה להתמודד עם המציאות, שהאיראנים לא חוזרים להסכם, ממשיכים שיחות ומפתחים גרעין, מבלי שהחליטו לבנות פצצה.
הגבינה הישנה, של זעקות נגד ההסכם תוך הנאה מפירותיו זזה. איראן לא תתפרק מגרעין.

פוסט ארוך על הלקחים שניתן ללמוד מהספר המצויין של אורי בר יוסף על חיל האוויר במלחמת יום כיפור.

ניתוח ביקורתי לדבריו של אלוף במיל' בריק בפודקאסט גיקונומי. היעדר תפיסת בטחון, קונספציה של הפצצה אווירית וחוסר מוכנות לעימות גדול.
לישראל יש אתגר בטחוני מורכב, שכדאי שהממשלה החדשה תתחיל לעסוק בו ברצינות אחרי הזנחה פושעת של שנים, אבל לא ניתן לעשות זאת ע"י פירוק הצבא והרכבתו מחדש.

עשרים שנה אחרי, ארה״ב עוזבת מדינות איסלאמיות ובמידה מסויימת את המזה"ת, כשחלק ממדינות ערב התפוררו לרסיסים, ואין מי שיסדר את האזור. בין לאדן ואל-קאעדה הפסידו, הושמדו אבל היורשים זוכים לראות חלקים מהחזון מתממש. ארה"ב חטפה, וניצחה את נצחון הפירוס הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השניה.